השעה כבר מאוחרת ואני לא מצליחה להרדם.
התהפכתי שעות במיטה ולא נרגעתי ממחשבה עלייך.כל פעם מחדש אני
נזכרת בחיוך שלך, במבט, בעיניים המושלמות. בכל פעם אני מתאהבת
בך מחדש. ועכשיו בלילה קר שכזה אני לא מצליחה להרדם. המחשבות
לא עוזבות אותי. אני עוצמת את העיניים ורואה את הרגעים שלנו
יחד, אני כאילו ממש שם, ואני מרגישה את אותה הרגשה בלב. את
הפרפרים, את ההתרגשות מעצם העובדה שאני יושבת לידך. ואתה, אתה
רק מסתכל עליי ומחייך מין חיוך מאושר כזה, את אותו חיוך שאתה
בטח מחייך עכשיו למישהי אחרת. וככה התנפצה לי הבועה הוורודה
שהייתה מסביבי. והלב הפסיק לפעול חזק ובהתרגשות, החיוך שהיה על
פניי נמחק ומייד נראו אותם פנים עצובות ואפילו דמעה נצצה
בעיני. שוב אני בוכה, שוב אני בוכה בגללך. למה אתה לא מבין
שאני צריכה אותך?
אני עוצמת את העיניים מנסה להרגע ולנגב את הדמעה שהספיקה כבר
להגיע עד השפה, מסתכלת בשעון ורואה שכבר עברה עוד חצי שעה.
אני מנסה להוציא אותך מהראש ולחשוב על דברים אחרים, או על בנים
אחרים. אבל כל דבר מזכיר לי אותך, ועל כל מי שאני מנסה לחשוב
אפילו לא משתווה לך. ובעצם, אני לא כל כך בטוחה שאני רוצה
לשכוח אותך. אתה היית האהבה הראשונה שלי, אתה היית כל החיים
שלי. ברגעים כאלה אני פשוט לא יודעת מה לעשות. אולי יחשבו שאני
משוגעת שאני חושבת שאולי תאהב אותי מתישהו. אבל הם לא טועים
בהרבה, כי כן! אני משוגעת, משוגעת מאהבה משתגעת מהמבט שלך,
משתגעת ממך...