אני שונאת הכל,
והכל חזרה.
אני שונאת את עצמי, את מה שאני, מי שאני
איך שאני ומקבלת אותו יחס בתמורה.
אני יושבת לי בחדר ומביטה אל התקרה,
לבן, לבן, לבן זה כל מה שאני רואה.
לנגד עיניי הצבע הנייטרלי, חסר כל רע
או טוב, או שפשוט יש באותה מידה.
איך הופכים את הכל,
שמעגל הקסמים הזה כבר יפול.
איך הופכים את השנאה ל... אהבה?
כי אולי זה לא נראה... אבל זה מה שאני באמת רוצה.
אני שוכבת בדשא ומביטה אל עבר כוכב נוצץ,
שאולי גם קורץ, אבל זה לא מה שאני רואה,
מסביב אפלה שחורה, אפורה, לא ברורה,
או שאולי זה רק מה שאני מרגישה, שנאה, הסתכלות שונה.
כשאני רואה מישהי עומדת בפינה, דבר ראשון משווה...
היא יותר יפה, יותר שווה, ירצו אותה, ירצו אותה.
כשאני מסתכלת לעולם מאחורי מחיצת זכוכית עבר,
אני רואה מה שאני רוצה, סביבה שונה, אני אחר...
דמיון ולא דבר אחר, דמיון שבא ולא רוצה ללכת.
איך הופכים את הכל,
שמעגל הקסמים הזה כבר יפול.
איך הופכים שנאה ל... אהבה?
כי אולי זה לא נראה... אבל זה מה שאני באמת רוצה.
הכל מסביב קורס מבפנים,
בראשי, בליבי, בכל עולמי.
חברויות שמתות מסיבות כה דפוקות,
מריבות, סיכסוכים, סיפורי אהבות.
ובעצם, מה זאת אהבה אם לא חלום לשניה
שכל אחת רוצה לחלום ולא תמיד כשמגיע תורה.
נשיקה כה קצרה, ציפיה ארוכה שאין להגדירה.
אז מהי, מהי אהבה???
איך הופכים את הכל?
שמעגל הקסמים הזה כבר יפול!
איך? איך? איך הופכים את השנאה ל... אהבה?
או שבעצם...
זה לא באמת מה שאני רוצה...
מסביב לא מבינים, אולי מסתכלים אבל לא קולטים,
כל הכעסים שעלייך מוציאים לא מוסיפים, אלא רק מחמירים!
קשרים חזקים של אחרים עם חברים מאוד טובים, מפריעים,
הורסים, קוטעים. למה? מה הבעיה? אני לא מבינה!
כל כך מפריע ואין כל סיבה.
כל אחד ומה שהוא מרגיש, מה שהוא רוצה,
רק מה שהוא מקווה!
קנאה, אכזבה, עצב,שנאה
זה מה שבולט, ששולט...
אבל למה זה לא ההפך?!
איך הופכים הכל?
שמעגל הקסמים הזה כבר יפול!
איך הופכים שנאה ל... אהבה?
כי אולי זה לא נראה, אבל זה מה שאני באמת רוצה...
אבל לא באמת מרגישה.
