הילד שלי לא מבין בכימיה. אבל אני כן. יש קצת בעיה ללמד אותו
ביחוד בגלל שהבגרויות מתקרבות. אין מה לעשות הוא לא מבין בזה.
כל הברומים והקלציומים נראים לו אותו דבר.
זה קצת בעיה עם הילד שלי, הוא לא ממש טוב בשום דבר, הוא מאד
נמרץ אבל לא טוב, אני מתכוון באמת טוב, בשום דבר. אני כן.
אני ממש טוב אפילו בהרבה דברים. כתיבה זה לא אחד מהם, אבל אני
מניח שזה לא מפריע לכם. לא נורא. הילד שלי, נחזור אליו, מאד
נמרץ, מאד רוצה להצליח, להיות כמו כל אלה שהוא מעריץ. הוא
מעריץ הרבה אנשים, לי תאמת ממש לא מובן למה, סתם חבורת
מפורגנים. אף אחד מהם לא ממש טוב במשהו, רק בזה שהרבה אנשים
מפרגנים לו.
נכון שאני נשמע מתוסכל, אבל אני באמת משתדל. כל הזמן משתדל רק
להיות הכי טוב במה שאני עושה, אפילו אם לא מפרגנים לי. אבל לא
אכפת לי, אני ממשיך. זה לא שיש לי מרץ, אבל יש לי התמדה. כמו
של סוס או חמור או פרומתיאוס.
הילד שלי, לעומת זו, יש לו דרייב. התמדה אני לא בטוח, כי הוא
כל הזמן ממשיך להיות מתוסכל מכל האנשים שהוא מעריץ, המפורגנים
האלה, וזה מה שדוחף אותו להמשיך בפול-פורס, פול-פאאור, עד שהוא
נתקל בקיר. לא חומה, לא איזה משהו שאי אפשר לעקןף, סתם מכשול,
אובסטקל יעני. לא זז. הילד נשבר, לא רוצה לגעת בזה יותר.
אז אני חוזר לשבת איתו על הקלציומים וההליומים, מה לעשות, אני
מקווה שעם קצת חינוך נכון גם ילדי ילמד לא לקנא באנשים אחרים
ופשוט לעשות את שלו. או שלא ילמד, אבל אני בטוח אשתדל. |