זה היה אז, אז
בתחנה ראיתי אותה
היא ראתה אותי
היינו רק שנינו
ולא היו מילים.
שיערה החליק על גבה
לי הייתה נזלת
קינחתי את האף
הייתה לה נקודת חן על הלחי
חיוך עצבני
אנחנו כלל לא הכרנו
עוד אנשים הגיעו לתחנה
היא ראתה אותי
ראיתי אותה
את שפתיה
את גופה
רועד ברוח
ולרגע
חשתי כאילו ראיתי את נשמתה
אופטימית, עצובה
זקוקה לחיבוק מהנשמה שלי
האוטובוס שלי הגיע.
היא כנראה חיכתה לאוטובוס אחר.
ראיתי אותה מחלון
היא ראתה אותי
אולי שפתיה זזו
או ידי נופפה לשלום
מה שבטוח: האוטובוס נסע.
לידי התיישבה אחת אחרת
נשמה עליי בשנתה
הבטתי אל עיניה העצומות.
מאז כל פעם שאני בתחנה
אני מצפה לראות אותה שוב
עומדות שם יפות ממנה
ולפעמים גם יש מילים
אך אני עוד מחכה
לזאת שראתה אותי
אני מוכן להתפשר
על זאת שנשמה עליי בשנתה. |
