לנער שלי, בעל השיער הארוך והעיניים התכולות, השפתיים הרכות
והחיוך השמיימי.
אני אוהבת אותך.

איך זה ייתכן שלא ראיתי מי הוא קודם?
איך זה ייתכן שתיעבתי אותו?
איך זה ייתכן שנהיינו החברים הכי טובים?
איך זה ייתכן שהתאהבתי בו?

את התשובות האלה לא אדע,
זה פשוט קרה.
יום אחד של בדידות וצער,
נגמרו בארבעה חודשים עם נער.
נער יפה תואר עם שיער ארוך שחור,
עיניים תכולות,
וחיוך שמיימי,
נער שעוזר, שתומך, שמחבק,
הנער שלי.

הנער הזה הוא החבר שלי,
ממש החצי השני שלי.
אנחנו כל כך דומים,
אבל לפעמים גם רבים,
ומשלימים בנשיקה וחיבוק,
על גביי עננים.

אוי הנער שלי כל כך מתוק,
הלוואי ואיתו עוד אגיע רחוק.
אגיע איתו לזקנה ואף למוות.
אשכב ליד אהובי שלי,
שנת נצחים.

איך זה ייתכן שלא ראיתי אותו קודם?
איך זה ייתכן ששנאתי אותו?
איך זה ייתכן שניהיינו אוהבים?
איך זה ייתכן ששונאים חוגגים ארבעה חודשים נפלאים,

          יחד..