לילה ששייך רק להוליווד מעלינו, אני
תחת כיפת שמיים והוא תחת כיפה סרוגה.
תסתכל על כל זה, מי היה מאמין?
אבל החושך שירד עוד קודם,
רק יושב בינינו וחוצץ
והדובה הגדולה, למרות שדובר הרבה עליה
לא עושה הרבה חוץ מלנצנץ.

אני כמעט מצליח לתפור לנו
נושא לשיחה קטנה,
הוא מבטל אותה במחי יד.
כנראה כי לשנינו יש ברומו
של עולם דברים שונים,
וחבל, כי לשתוק אני יכול גם לבד.

אז ספר לי איך אתה חי עכשיו,
אני? חי ונושם.
תוכניות לעתיד?
להמשיך גם מחר,
כן, בעזרת השם.

אם היה לנו עוד זמן,
מה עוד היינו מספיקים,
לך תדע.
יש בינינו שמיים וארץ,
ולי די נוח על האדמה, תודה.

המבט שלך, כמו נמר מסורס,
קורע אותי מכל הכיוונים.
אתה כמה לתענוג בשרים אחרון
של בני תמותה,
אור לגויים מציף אותי
מכל הכיוונים,
כל הדברים שלא היינו מספיקים,
שלא נדע.

לא יכולתי לנשום
וכבר אתה, עוטף מכל הכיוונים
מתנועתך רואים כמה אתה
למזוזתך מתגעגע
ותאמר לי לשתוק,
בעברית מוטעמת, כמובן
ובקדושתו צד
את כל מה שביקשתי להצית
ואני רק ארצה לשחרר עצמי
מכל הדאגות הטיפשיות, להתמסר
לביטחון חסר ההגיון
באור בוהק, עונה, לבן ולא מובן
ובדיעבד,
מה זה אם לא
כפייה דתית.


האוויר הצח הזה
עושה לי רק רע
אז לילה טוב גם לך,
דובה
נתראה בפעם הבאה
ששואל
יקבל תשובה.