ואז סבתי נמוכת הקומה
ביקשה אל אלוהיה.
ותבקש, ותעל אל שמיה.
וביתה כמו מצבה,
אבן וכיתוב.
ותעל אל שמיה,
וליבה עמה, וליבותינו עמה.
והבית קר, והם מציקים,
הזכרונות, והם כואבים,
ודמעות זולגות לתוך
דפי ספרים שנבררו בפזיזות.
ועולם ומלואו שלעולם לא יהיה לי,
ולבה וליבותינו עמה.
אני אוהב את סבתא.
10.1.2000 12:55 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.