ביום שבו חברה שלי באה לבקר אחרי הנסיעה הארוכה שלה... היא
היתה בפינלנד, בחורף, מה שנראה לי ביזארי באותו זמן, מאחר שאין
שם אור כל החורף(לפחות בחלק הצפוני). היא חזרה, התחבקנו, היא
נשקה אותי במהירות, והתיישבה על הרצפה.
"אתה יודע שאני אוהבת אותך, נכון?" היא אמרה.
"אממ... כן... כן." אמרתי, לא בטוח למה זה יוביל.
מפה אני לא בטוח מה קרה, היא מלמלה משהו שלפי מה ששמעתי היה
לטינית, ואז הכל נהיה חשוך.
אני לא יודע כמה זמן הייתי שם, מחוסר הכרה, אבל כשהתעוררתי
הייתי המום.
החברה שלי, זאת שהיתה מתכרבלת איתי, עירומה כמו בפעם אחרונה
שהיינו ביחד, ממלמלת דברים לא מובנים מספר ישן, כשכל החדר מלא
בעשן סמיך, כאילו מכונות עשן ספורות עבדו באותו זמן.
"אני רואה שהתעוררת" היא אמרה בין מלמול למלמול.
"מה קורה פה? מה את עושה?" שאלתי, מקווה לתשובה הגיונית שידעתי
שאני לא יקבל.
"חשבתי שאמרת שאתה אוהב אותי"
"אוהב זה משהו אחד, אבל זה... מה שקורה פה זה לא אהבה... אני
אפילו לא בטוח מה זה"
"אם אתה אוהב אותי אז תסמוך עליי" היא קטעה אותי.
"לסמוך?
לסמוך? אני קשור לפאקינג עמוד!"
היא קמה והתקרבה אליי. מלמלה משהו שנשמע יותר מובן ממקודם.
משהו על מישהו בשם נך.
היא אמרה עוד מילה, והעשן הסמיך בחדר התפוגג, משאיר אותי לראות
חדר מלא בכדורים קטנים, בגודל של גולות גדולות.
הכדורים היו שקופים, עם עיגולים צבעוניים באמצעם.
חוץ מהכדורים היו שם גם גופות. חמש גופות של גברים חסונים,
חסרי חולצה, עם צלקת, וחור צבעוני בערך שני סנטימטרים מימין
לצלקת.
הספקתי להסתכל על כל החדר, לראות את כל הדברים המוזרים האלו
ואז זה קרה.
כמו סכין חדה שננעצה בתוך החזה שלי, הרגשתי משהו זז בתוכי.
הסתכלתי למטה, וראיתי אותה, כף ידה היתה בתוכי. כאילו היא
חיפשה משהו. בסופו של דבר היא עצרה את תזוזותיה, וכאילו קבעה
משהו במקומו.
לא הרגשתי כאב, אבל אני זוכר שזה עבר לאט.
היא הוציאה את ידה, שלא הצלחתי לראות, בגלל שהיא היתה מכוסה
בדם.
הדם שלי.
אחרי זה לא היתה הרבה הרגשה... היא נישקה אותי ואמרה לי כמה
היא אוהבת אותי, ושהיא חייבת לעשות את זה.
"לעשות מה?" שאלתי אותה.
היא לא ענתה. היא התירה אותי מקשריי.
יצאנו מהחדר, וראיתי מבחוץ שהדלת שיצאתי ממנה, הדלת שבתוכה לא
היה שום דבר חוץ מערימות על ערימות של כדורים מוזרים, הוא בעצם
החדר שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.