אני שונא את המדבר הזה. המצרך היקר ביותר בסביבה הוא מים.
אנחנו גרים בתוך מכונית כמו רוב בני האדם במדבר. כשאני אומר
"אנחנו" אני מתכוון לאשתי ולשני בני. אנחנו נוסעים ונוסעים
כשמטרה אחת מושכת אותנו והיא לצאת כבר מהמדבר המגעיל הזה. מידי
יום אנו נתקלים בטיפוסים מוזרים שבדרך כלל מנסים לגנוב לנו את
מעט המים שהצלחנו להשיג. רוב תושבי המדבר מוכנים להרוג כדי
לזכות אולי באיזה שלוק של מים טובים.
ה ש ו פ ט
תמיד החלום שלי היה להיות שופט. לכן כאשר היה דרוש במדבר שופט
אני קפצתי מייד ובאתי למבחני הקבלה. בהתחלה באו למבחנים בערך
100 אנשים אבל את רובם העיפו לאחר כמה שאלות ובדיקות. לא עבר
זמן רב ונשארו רק 17 מועמדים לתפקיד השופט של המדבר. השופט
הזקן שחיפש מישהו שיחליף אותו ישב באולם המשפטים על הכיסא
שתמיד חלמתי על היום שבו אני אשב עליו ושאל אותנו שאלות. מידי
פעם אמר השופט: מספר 12 לך הביתה, מדוע נתת עונש מוות לאדם
שגנב כיכר לחם למשפחתו הענייה ; מספר 3 לא תוכל להיות שופט אם
לפי דעתך לרוצח מגיע קנס קטן ולמשפחת הנרצח סקילה באבנים.
ברגע שנשארו 5 מועמדים אחרונים כשאני אחד מהם השופט אמר:
ועכשיו השאלה האחרונה, חישבו היטב לפני שתענו ומי שאני יבחר
עכשיו הוא יהיה השופט החדש. השופט הסתכל על חמשת המועמדים אבל
כאשר הביט אלי הרגשתי כאלו הוא מעביר לי מסר בטלפתיה. המסר היה
: "גרביים צבעוניות".
ועכשיו נעבור לשאלה, אמר השופט.
בצעירותי נפגשתי באחד ממסעותי עם אדם צעיר שישב מתחת לעץ עם
פירות עגולים בצבע סגול. אותו אדם שאל אותי שאלה מוזרה ביותר:
מה ילבש האיש האחרון בעולם ריק מבגדים נקיים אם ימצא נהר לכבס
בו את מעילו? חישבו היטב ילדים שכן תשובתכם לשאלה זו היא שתקבע
אם שופטים תהיו או שמא לוזרים. קחו את הזמן וחישבו. אני עצמי
פתרתי את החידה לאחר הרהורים רבים.
שעה וחצי לאחר ששאל השופט את השאלה לכל חמשת המועמדים הסופיים
היו פתרונות. הראשון ענה: האיש ילבש כמובן את מעילו הנקי לאחר
שכיבסו שנהר. תשובה לא נכונה, אמר השופט, שופט כבר לא תהיה.
השני ניסה את מזלו: האיש האחרון ירחץ בנהר ערום.
טעות, אמר השופט. השלישי: האיש ילבש בגדים מלוכלכים ורטובים.
לא נכון, אמר השופט, אבל יש בזה משהו. הרביעי: האיש האחרון
בעולם ריק מבגדים נקיים ילבש את בגדיו המלוכלכים של האיש
הלפני-אחרון, כלומר את מעילו של המת. תשובה יפה, אמר השופט,
אבל לא נכונה.
עכשיו הגיע תורי לענות, האמת שבמשך השעה וחצי בכלל לא חשבתי על
החידה אלא שרתי לעצמי שירים ישנים בראש.
מה תשובתך? שאל אותי השופט.
"גרביים צבעוניות", עניתי.
ארבעת הלוזרים הביטו בי ואחר כך בשופט כדי לראות מה תהיה
תגובתו לתשובה המוזרה שלי. תשובה נכונה, אמר השופט, וממחר
בבוקר אתה תהיה השופט של המדבר. ובאשר לכם לוזרים, הוסיף, עלי
לומר לכם שבכדי להיות שופטים עליכם להיות מסוגלים לפתוח את
הראש לרעיונות חדשים כמו שהשופט הנבחר, הוא הצביע עלי, הראה
שהוא מסוגל.
לא נראה לי שארבעת הלוזרים הבינו אבל אני כן וכנראה דבריו של
השופט היו מכוונים רק אלי.
למחרת בבוקר התייצבתי בבית המשפט. השופט הזקן העביר לי את
גלימתו במין טקס כזה ואמר: אני מאחל לך הצלחה רבה וממליץ לך
להשתמש בכשרון הטלפטי שלך במהלך המשפטים כמו שאני עשיתי במשך
השנים. עליך לנסות לקרוא את מחשבותיהם של התובעים ושל הנאשמים.
במשך הזמן תלמד להכנס לתוך ראשו של הפושע וכך תלמד על אופיו
ותמצא את העונש המתאים לו. הכול מובן?
כן אדוני השופט.
עכשיו נכניס את המקרה הראשון שלך. אני ישב בקהל כדי לראות איך
אתה מסתדר ולאחר מכן אני יעזוב אותך ואמשיך במסעותי בעולם.
שומרים - הכניסו את המקרה הראשון.
