היית הילד הכי ג'ינג'י שיכול להיות. תמיד אמרתי לך שאתה מזכיר
לי את הכלב של חברה שלי, דין, שהוא ג'ינג'י מוצהר עם עיניים
ג'ינג'יות ונמשים. אתה תמיד היית אומר לי לחבוש את הצ'וקו כי
קר.
לא הרבה אנשים משתמשים במילה צ'וקו, נועם. לא הרבה אנשים סיימו
תואר בפיזיקה גרעינית בגיל 20, לא הרבה בחורים נועם, רואים
מרתון מצונזר של פרקי הסדרה "חברים" לדתיים בלבד ומסוגלים לדבר
על זה שעות אחר כך, לא הרבה גרים באלקנה, מתפללים עם הנשמה,
מתגייסים לצבא. אף אחד לא ג'ינג'י כמוך.
לא יכולה להוציא מהראש שלי את הפנים הורודות שלך. זוכרת את
ההורים העדינים שלך בטקס סיום קורס מפקדים, גרסה מעודנת של
הבן, ואתה מדבר עמם בשבדית שוטפת לעיני כלל ההורים המשתאים.
נכון נועם, כולם היו נרדמים בשיעורים שלך. אבל זה היה בגלל
שהיית חכם מדי, ותמים מדי. היית ישן עם המדים, אני זוכרת ולא
מתלונן אף פעם, והיית אומר ניררררררר בקול מצחיק כזה שכולם היו
מבקשים ממך להגיד את זה שוב ושוב.
ביום שמש אחד, אמרת לי שקשה לך. אמרת שאתה לא מסתדר עם מחלקה
של בנות. שהן פונות אליך עם כל מיני בעיות נשיות ואינך יודע מה
לעשות. אמרת שהמפקדים לא מפרגנים, שהחברים מקשים, שאתה צריך
כבר להתחתן. דיברנו על שידוך, אמרתי לך שאני מוכנה להתחתן
איתך, לא הסכמת.
הלוואי והיית מספיק נועם לדעת אשה. לאהוב באמת, להביא ילדים
ג'ינג'ים ורודים לעולם, לנסוע לחו"ל, אולי לחזור בשאלה, אולי
לא, להיות פרופסור מחונן, להמציא תרופה לסרטן, להיות מאושר.
תמיד כשהייתי סוגרת שבת, גם אתה היית שם. מקריא את "שלום
עליכם" במין סיפוק כזה, הסתכלתי עליך בגאווה ובחיוך שמעניקים
לאח קטן ומציק, לא הסתכלת בחזרה. ניררררררר, ניררררררר..
סיימת את הקורס כחניך למופת. יש לי את הרגע הזה מונצח בקלטת
וידיאו. היית מדבר בלי סוף. מדבר ומדבר במבטא המצחיק הזה שלך,
וצוחק את הצחוק הורוד הזה שלך. אנשים היו רואים אותך בבסיס,
ובורחים. מתכופפים פתאום לקשור את השרוך, עושים אחורה פנה,
נעלמים. גם אני עשיתי את זה לפעמים נועם. אבל זה היה כי לא
ידעתי שתמות.
ואז עזבת לבסיס אחר. נפרדנו בשקם, בלי ללחוץ ידיים כמובן, גם
ככה הסמקת. הבטחת שתשלח לי אימייל כשתגיע לחוף מבטחים, איחלתי
לך בהצלחה. לא חשבתי עליך מאז נועם, עד היום.
נועם, הילד הכי ג'ינג'י בצה"ל. תמיד מסורבל, כמעט מגושם, מלא
רק כוונות טובות. ונדמה שאף אחד לא היטיב להבין אותך באמת.
אולי אף אחד לא נסה. היית עוף מוזר, עוף מוזר וטוב לב וג'ינג'י
כמו שאף אחד אחר לא יכול להיות.
טמנו אותך באלקנה, הישוב שאהבת כל כך, היית מדבר עליו בלי
הפסקה, היית מחזיק על הכתפיים הצנומות שלך תפילות בשביל כולנו.
עכשיו אתה בארון, מעניין אם אתה עוד ג'ינג'י כזה.
בערב של הפיגוע הייתי עדיין בבסיס. התקשרו מהמבצעים ודיווחו על
הפיגוע, אמרו שיש חשש סביר שאנשים מהבסיס היו בקרבת הפיצוץ-
וכבר כל הסרט החזק מהעבר חזר והשתלט על גפיי. התקשרתי מיד
למדריכים שלי שיצאו הביתה, לחניכות המצטיינות שהוצאנו חמש"וש,
לחברים מפתח תקווה. עליך לא חשבתי אפילו לשנייה.
אני עוצמת את העיניים, לדקה או לשנייה ורואה אותך. אתה רודף
אותי, משהו בך לא נותן לי מנוחה, לא נותן מרפה, לא, לא היית
שליו וגם לא מאושר, ותמיד חייכת ותמיד היית מנסה להישאר.
נועם, אני מצטערת שאתה מת. ויותר מכל, אני מצטערת שאמרתי לך
שאתה מדבר יותר מדי.

נועם נרצח בפיגוע בכביש גהה 25.12.03,
ינוח על משכבו בשלום.



"He who doesn't fear death dies only once"
Giovanni Falcone