לפעמים אני חושבת
שזה היה יכול להיות דווקא כיף... אם היינו נולדים לשנים יפות
יותר
שנים קלות יותר
עם הרבה פחות מוות
שנים בהן לא היינו חייבים להתבגר מהר-מהר
כדי להצליח להיות מספיק חזקים ולהתמודד עם הכאב הבא
וכבר אין לנו הרבה ברירה
לקחתם לנו הכל
לקחתם את החיוך, ואת התמימות
שמעולם לא הייתה לנו
כל מה שהבאתם עלינו, האיץ בנו
ובדרך
נבכו הרבה דמעות
ומתו הרבה נשמות
נשמות
שעוד לא הספיקו להתאחד עם גורלן

ואם לא היינו ילדים של שנות העצב
אולי
רק אולי
היינו יכולים להרשות לעצמנו להתעורר בבוקר
עם חיוך נוטף חלב
ולהגיד
שאנחנו אוהבים לחיות.