כאן מאחורי
קיר הצבוע לבן
שוכן עולמם של ידידיי
עכברי "מאליו הוא מובן".
תמונה
בה יביט עלם בתמימות
ועל פניו
תכסה עננה.
שעה קלה עברה וכך גם דעתו
בין גרגירי החול נחה לה ספינה
והקברניט פנה אליו ואמר: "כל דבר בעתו".
הקברניט או שמא מלאך פשוט
פינה את מקומו בקפיצת ראש -
שצלחה את כל אשר הבין העלם ואיחדה למועקה -
לנערה יפהפיה שעיניה זוהר הרקיע
וגופה אומר תשוקה.
שלח ידו העלם
ונגע בתמונה
הנה סערה בארץ חלם
וכבר מטלטלת הספינה.
כיווני הרוח
הסתחררו והתכרבלו והתלהטו בויכוח
שניטש כחידון
במבוכו הפרטי של פוסידון.
דרום ומזרח
הרם רגליך וברח
מערב וצפון
העז!
גל שטף את פניו של הפוחז -
אשר נרעד
מעגלי מים נעים ממש עכשיו לעברו,
סוגרים סביבו מעגל עד.
ובתמונת הסערה, טרגדיה קשה
מביטה, אדישה, האישה
עיניה עמימות הקרקע
גופה לוחש בכוחותיו האחרונים תשוקה.
הנערה אינה
היא, היא פשוט שכחה.
גורלה גרוע מגורלו
גלי הים היו לו לשמיכה
ועכברי הקיר עודם מצקצקים את הסיפור הישן
עוד ניסוח מחדש, עוד הגהה, עוד משורר, עוד בלשן
לעתים מדבר העלם
לעתים שותק
פעמים שורר אלם
פעמים כיסא חורק
חוסר מנוחה
בכיסא הפקידות -
הן שיניתי תנוחה
והנה עברו אך דקות בודדות -
מבטיהן ינעצו בשעון
והוא יגיב במבט משלו מתנדנד-מטלטל
מאיים להאט פעמיו
אך למעשה
מסתיר חיוך מסתורי
כי מי מהלך שם מאחוריו?
בשלל מסילות
נבנית העיר
ושמה -
"מי אכל את הגבינה מן הקיר?"
שם משונה
אך אין הכל הזוי?
מצאו לי מה אמיתי, מוחשי
ומה בדוי?
לבו של מספר
החל לברוא, לברא ולבאר
מחשבתו זדונית ללא הכר
הן הוא מסוגל להמציא עכברים בניסוי
ואז להורגם באופן בזוי
ללא מורך לב
ללא חמלה
מחילות חפר, ערים הקים, ועדיין -
היא לא שלו
אין הוא שלה.
את שנכתב
אין להסיר
כתבי יד אינם נשרפים,
ומה באשר לכתבי קיר?
לא אז
לא עכשיו
מתי יהלך מכאן אותו
צב
אשר דוחף, בשאיפה ובנשיפה
עגלת מסע עמוסה
עמוסה לעייפה.
ומתפרקת, מחווירה ומתחוורת
לחלקים בלתי שווים
המחכים, מחכים לשווא
לגוררת
מכשף גדול ובידו מטה
שמו גנדלף כך נדמה
כתף ושכם יטה
יכה ללא רחמים, ירמה
לא אז
לא עכשיו
מתי יהלך מכאן אותו
צב
אשר דוחף, בשאיפה ובנשימה
עגלת מסע עמוסה לעייפה,
דברי הבל, זוטות, ענייני דיומא
משתרכת מאחור, רואים אתם?
גם ספרות יפה.
שוועתו כשבועתו,
נחלשת במרוצת העת
ומרוצתו מעולם לא הייתה כה איטית
לא נותר לו אלא להאט
ולעבור לעמידת דום הלכתית.
גונח, מפרפר ומקרקר אל צוהרי היום, את הבוקר עוד
זוכר
דרגתו בעד מעט נחת נפש
עוד מעט והיה מוכר.
המכשף השקרן
בגלימתו הירוקה
מגלה לכל סקרן
את סוד המועקה
שנשמרת,
מתועדת לפרטיה
במסמך
מעולם לא היה הסוד
חשוף כל כך.
גונח, מיילל אל הליל, את הבוקר כבר
שכח
הצב היה כאן והלך...
מדוע אתם עוד כאן? 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.