|
לרגע אחד מאושר
אחזתי בפיסת שמיים
הצלחתי לא לחשוב על מחר
לעצור את הדמעות בינתיים
ובין הקירות עיניים עצובות
והשקט מנסה לכבות להבות
ליפול אל השקט
לחזור להיות לבד
כששמש לדמעה נושקת
נדמה שאין לי אף אחד
מסתכלת דרך חלון וטיפות
סופרת עצים, בוכה בדממה
רואה איך הציפורים עפות
ואיך אני כבולה לאדמה
הולכת לבד ברחוב מאוחר
והדמעות נופלות על הכביש הקר
ליפול אל השקט
לחזור להיות לבד
כששמש לדמעה נושקת
נדמה שאין לי אף אחד
זה נגמר אני יודעת
גם מרחוק אני שומעת
את הבכי את הדמעות
לא מפסיקות המון שעות
ושפתיים סדוקות צועקות בתקווה
שקולן יישמע, קול האהבה |
|
|
הים והחוף זה
ליד זה תמיד.
שניהם
רוצים ללמוד
לדבר, ללמוד
לומר
רק מלה אחת. הים
רוצה לומר
"חוף",
והחוף רוצה לומר
"ים". הם
מתקרבים,
שנות מליונים,
אל הדיבור, אל
אמירת
המלה האחת.
כשהים יאמר
"חוף",
וכשהחוף יאמר
"ים",
תבוא גאולה
לעולם,
יחזור העולם
לתוהו.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.