תסתכלו עליו, הוא יושב לבד ובוחן את המציאות,
הם חיכו עשרים שנה ליום שבו יחיה, בשביל למות
והוא נשבר... לא נשאר לו שומדבר,
מסתכל פחות על העתיד, יותר על העבר

שכבר עבר, בלי לנשום אינספור ימים,
יש דברים שהוא רואה ברור, רק בעזרת סמים
המון שטויות... אין לו חשק כבר להיות
בנאדם שמעמיד פנים שהוא רוצה לחיות.

תחזור! ותשאר, לא מוותרים עליך כאן
כל כך מהר.
אל תעזוב, בוא תשאר איתי הלילה.
תחזור! אל תוותר, מישהו צריך אותך איתו
הרבה יותר.
כאן, כשקרוב, בוא תשאר איתי הלילה.

כולם קוראים לך לחזור.

תדברו אליו והוא לא יקשיב, רק ישקע באדמה,
הם לקחו את כל החיים, את הלב והנשמה
והוא נגמר... הם זוכרים שהוא אמר,
שהוסיפו לו אז לחיים, טיפה של טעם מר

שעוד נשאר, בלי לראות הרבה דברים,
זה קשה לו להסביר לזה את זה רק בעזרת שקרים
בלי אנשים... ברגעים כל כך קשים,
הוא היה מת להחליף חיים, לכאילו חדשים.

תחזור! ותשאר, לא מוותרים עליך כאן
כל כך מהר.
אל תעזוב, בוא תשאר איתי הלילה.
תחזור! אל תוותר, מישהו צריך אותך איתו
הרבה יותר.
כאן, כשקרוב, בוא תשאר איתי הלילה.

כולם קוראים לך לחזור.
הם לא יודעים שזה לא יעזור.