ושוב אני רוכן זעוף על המקלדת. דוקר באצבעותי את המקשים, נועץ
אותם בזעם פנימה. מתרגם את תחושת הכאב לשפה הבינארית הקרה.
מסגיר את רגשותיי לידם של השבבים, מפקיד את יגוני למשמרתם.
ושוב אני שופך את ליבי על המקלדת. מרכז את תסכולי במנות קטנות
וקרות של קילו-בייטים. נותן לכאב לזרום את דרכו דרך ידי אל
המסך, לחלוף כמסרים חשמליים דרך כמה נגדים בוגדניים.
המסך ממצמץ במבוכה בעוד אני חולק עימו את סודי. רק לו אני מרשה
להיות עימי ברגעים כאלו. הוא מכיר אותי טוב מכולם, אוגר בתוכו
קבצים של מחשבותי. רק הוא צופה בי בעוד אני צד אחר מילים, מנקז
את עצמי למשפטים, ומתחרט. רק הוא בוהה בי בעוד אני לוקח פסק
זמן, טוען את מצבריי על ידי משחק טפשי, אני נגדו או אני בעצמי.
איך הוא נדלק בזריזות מזוכיסטית, יוצא לקראתי כמו בת יפתח בשוב
אביה מן הקרב. מקבל את פני בחום מרצד רק בכדי להשחט ולשמש קרבן
לאלוהיי, אלוהי הריק. כך הוא מספק לי נחמה ברגעי הבדידות, סופג
את פחדי, את תשוקותי. הוא בית השימוש שלי. בו אני עושה את
צרכי. ממלא את תכולתו בחרא וירטואלי. והוא, במעין פטיש
טכנולוגי, בולע ומבקש עוד. מדי יום ביומו הוא נאנס וסולח, נאנס
וסולח, נאנס וסולח.
ואני, פעם האמנתי כי לא אוכל ללא העצב. חשבתי שהתוגה הינה
הקרקע הפוריה ביותר, וממנה צומחים השירים הכי נוגים, הסיפורים
הכי נוגעים. ובכן, אולי, אך מאסתי בזריעת געגועים. תנו לי
לשפוך על המקלדת מלוא הדלי קיטץ'. למלא את מחשבי הנאמן בורדים
אדומים ובבובות מרופטות. אני משתוקק לצבעי הפסטל החמימים,
מייחל לזמנים בהם אוכל ללקק את המרקע מעודף המתיקות.
תנו לי לכתוב אהבה. להתלבט בין אהובתי ליפתי, בין מתוקה לקטנה.
תנו לי לאיית שמות חיבה, להשתהות במבוכה. תנו לי להסמיק על
הדף, לבעור בין השורות. תנו לי לקרוץ בשלוש נקודות, לחבק
בסוגריים, להתחנף בגרשיים, להתעלס בין פסקאות ולגמור בסימן
קריאה.
תנו לי כבר להשתחרר מהכבדות הזאת, מהניסוח המוקפד והקפוא. תנו
למילים למוס בחום המפנק, להעלות חיוכים של אושר. תנו לי סלנג
בסגנון חופשי, לכתוב את מה שבזין שלי. תנו לי לשרבט על דפים,
מוקף באיורי לבבות וחצים. לא לתת את הדין על כל פסיק, על כל
נקודה. תנו לי לדלג מהופנט בין אנחנו לאת.
מגיע לו, למחשבי היקר, קצת יחס חם ומפנק. שידיף מבושם אשה,
שיסתנוור מצירופי מילים נדושים, ממטאפורות לעוסות. שכוננו לא
יהיה כה קשיח, שישתחרר. שימלאו ספריותיו בתמונות טיולי אהבים
דיגיטליות, במנגינות זימה מתקתקות לשעת לילה מאוחרת.
מגיע לו.
מגיע לי. |