"תן לי את הציור האמיתי, הקריקטורה כבר הפכה לפתטית" אמרה
הילדה היפה.
היא כל כך נעלבה מההומור השחוק. הצייר הביט בחיוך מוזר שזה כל
כך מוכר לו. בטח באה אליו כל פעם מישהי שרוצה "ציור אמיתי".
מעניין אם תבוא מישהי שתיקח את זה בכיף, אולי הוא מחכה לילדה
שלא אכפת לה מה חושבים ואיזה קריקטורה יעשו לה. בטח הוא מחכה
לילדה שתדע לתת את החום, האהבה והביטחון שכל כך חסר לו...
אולי הוא מצייר את הקריקטורה של אהובת ליבו האחת שרק הוא
מדמיין.
הוא צייר אותה עם עיניים חומות, שיער חום, חלק וארוך. מראה כל
כך הרבה אהבה שקשה לא לאהוב.
"תצייר אותי כמו שאני נראית לך" זה אולי מה שהוא רצה לשמוע. את
הכנות, האמת.

האמת, הוא לא יודע בכלל לצייר, הוא בעצם רק כותב. כותב ומחכה
לילדה שתהפוך אותו למאושר כי כל מה שהוא זקוק זה קצת חום
ואהבה. הוא לא מפסיק לחשוב עליה בלילות, הוא לא יודע מי זאת
תהיה רק רוצה אהבה.