בטיול השנתי שלי, ביום השלישי והאחרון לטיול החל לרדת גשם שהרס
את התוכניות. במקום לצאת למסלול הטיול הרגיל שלנו החליטו לקחת
אותנו לברכות חמות שם נוכל להיכנס למים, להרגע ולהנות, כמובן
שלא הודיעו לנו מראש להביא בגדי ים לטיול.
ברגע שהגענו לשם רוב הילדים ובייחוד הבנות, פשוט הורידו את
בגדיהם ונכנסו אל המים עם הבגדים התחתונים כאילו היו בגדי ים.
אלה שניסו להיכנס עם חולצות הוצאו מהברכות בגלל החוק שאוסר
להיכנס עם חולצות, רובם פשוט הורידו חולצות וחזרו למים, חלקם
נשארו בחוץ.
אני רק ישבתי לי בחוץ וצפיתי. צפיתי איך כולם חושפים את הגוף
שלהם, חושפים אותו ולא מתביישים בו, נהנים ממגע המים החמים על
עורם בעוד אני יושב בחוץ לבוש כולי אך באוויר הקר. איך קינאתי
באותו הרגע, קינאה עזה לכל הילדים היפים מכיתתי שאינם כבולים
לבגדיהם כמוני. שאינם צריכים להסתיר את גופם ולהתבייש בו. לא
הראתי זאת לאיש, אבל רציתי להצטרף אליהם, להוריד מעליי את
הבגדים ולהצטרף אליהם למים ולא להתבייש במה שאני, אבל לא
יכולתי.
כשחבריי במים ראו שאני נשאר בחוץ הם הזמינו להצטרף, אמרו לי
שכדאי לי, שאהנה. כאילו שהם לא ידעו מדוע אני לא נכנס, העמידו
פנים שאינם מודעים לכיעורי לעומתם, כאילו שאינם יודעים מדוע
אני נשאר בחוץ ורק צופה. סירבתי, כאילו בכלל לא אכפת לי להשאר
בחוץ בקור ולראות אותם נהנים במים.
וכך נשארנו עד שלקחו אותנו משם. אני, מכווץ בתוך עצמי, מכוסה
בכל גופי בכדי להסתיר את עצמי בעוד הם חשופים לכל, אינם
מתביישים ומשוויצים לכולם בגופם... |