|
הרוח סחפה את מחשבותיי
נשארתי עריה מכל תובנה
גם מדעותיי הקדומות
אותם צברתי במשך שנים
כאבני חן יקרות
ושימשו לי אפוד מגן
מפני כל רוח מצויה נושבת.
התחלתי הכל מהתחלה
ממש לוח חלק ומבריק,
דעות קדומות כסימני צלקות
החלו להכתים את הנשמה
ולמלא את החלל שנוצר,
עד כי נתמלאה הסאה.
בקושי יכולתי לנשום
עכשיו אני מתפלל
לסופה או נחשול
שיסחף וינקה את הכל. |
|
|
שאלתי את שלי
למה היא בוכה,
אז היא אמרה
בגלל שזה יום
השואה, אז שאלתי
אם אני צריך
להיות מודאג, אז
היא אמרה שלא
וירדה תוך כדי
הבכי, מה אני
אגיד לכם, שכל
יום יהיה יום
השואה.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.