לוחש קולך
דרך זגוגית החלון,
בבואה של דמותך
בנוף עצים עירומים.
ואתה ,
בלבוש געגועים
מתייצב כמו כל בוקר
בשדות הרים מושלגים
ושולח קול ומבט
לבחון,
האם נזרע הזרע
וגם נבט.
ואני ,
מניעה את קולך
על גופי
בשירת הזיה מוחשית
גורפת,
בנגיעת אצבעות
שורפת.
ערפל על זגוגית החלון,
דמותך מטפטפת
נוף חורף גשום
אל גני העירום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.