נירים אפורים חרושים בפניך -
חרש-עץ למוד להטים.
חורשי מזימות רוחשים בדמיך
קוצרים מידיך חיטים.

בנית משגב לעם
בהרים עלומים חשופי ירחים ורוחות.
חלצת אדמה ואדם
להפריח אלפי פריחות.

נטשת בדין קן עזוב וחרוף,
אל חיקך אספת ציפור רעודה,
עטרת נוצות לראשה הרדוף
לחולל אגדה אבודה.

עכשיו דמיונות ממלאים אסמיך,
עלילות מסמרות זכרון מעומעם.
עכשיו התלמים החורצים את פניך
חורצים לשונות לעולם.

אתה הנוגע גבורות עוד מעט
המפיח במוות חיים אחרים,
מכנס נגוניך ושוקע בלאט
בטמיון עברים חסרים.

לאבא.