הוא לקח אותי לצד, ואמר לי שהוא חייב לדבר איתי.
ואני... לא הסכמתי!! ברור שלא! מה פתאום הוא בא ומדבר איתי
אחרי כל מה שעשה לי?!?!?!

"את חייבת להקשיב לי, אני חייב לדבר איתך", הוא אמר לי.
"לא! אני לא מוכנה! וזהו. נקודה!"
ואז בלי שידעתי איך פתאום ולמה- הוא הניח את ידיו על הבטן
שלי.
ההרגשה... אוו ההרגשה אחרי כל כך הרבה זמן. כל כך הרבה זמן שלא
הרגשתי אותו כל כך קרוב.. הוא יודע שאני לא יכולה לעמוד בזה.


נכנעתי.


7:00 בערב.
הוא מצלצל בפעמון בדלת.
לא הייתי צריכה לעשות את זה, אני חושבת לעצמי.
אבל פתחתי בכל זאת, מה יכולתי כבר לעשות...
פתחתי את הדלת, והוא עמד שם, וביד החזיק דובי, דובי בצבע לבן
טהור, לבן טהור!
הוא יודע שאני לא יכולה לעמוד בזה.

נכנסנו אלי לחדר והוא.. עדין עם הדובי (לא הסכמתי לקבל אותו).
התיישבתי על הכיסא הכחול שלי, והוא התיישב על המיטה.
ופשוט התחיל לדבר.

"לא הפסקתי לחשוב עליך מאז שנפרדנו.
לא הצלחתי להסתכל על אחרות, רק את היית בראשי... אני אוהב
איתך..."
ועוד כל מיני בולשיט שלו...
עוד הפעם השקרים שלו.
 "טוב די... אני לא יכולה לשמוע יותר... מה אתה חושב שאני?
שלך?
שאתה יכול  לבוא וללכת מתי שאתה רק רוצה? שאני תמיד יחכה לך
בזרועות פתוחות?
לא! דיי מספיק כבר... אני רוצה שתלך עכשיו."
קמתי ופתחתי את הדלת של החדר שלי וסימנתי לו לקום וללכת, כבר
הייתי עם דמעות בעיניים (אך...הוא ידע כמה פגע בי!).
אבל הוא לא יצא.
במקום זאת הוא תפס את ידי ובלי שהספקתי להבין בכלל מה קורה
ולנסות לעצור אותו, הוא נישק אותי.
הדפתי אותו מעלי וצעקתי "מה אתה חושב שאתה עושה?"
הוא חייך.
כאילו ידע מה הולך לקרות הלאה, ורק אני לא ידעתי.

ואז הוא אמר לי את המשפט שבחיים אני לא ישכח,
"את שלי, ואת תמיד תהיי שלי, והיום אני הולך לכבוש אותך כמו
שבחיים לא כבשו אותך!"

לא הבנתי מה הוא רוצה ממני בשלב הזה, אבל הייתי צריכה לדעת זאת
אז, בשביל שאני יוכל...לברוח.

ואז הוא התחיל לממש את דבריו.
הוא לקח את ידי והחזיק אותן בכוח.
"מה את חושב שאתה עושה?"שאלתי.
"שתקי", אמר לי והוציא סכין מהכיס ואמר, "אם תעזי לצעוק או
להתנגד אני יחתוך אותך לחתיכות ולא יישאר ממך כלום!".

שתקתי.. הייתי בהלם.
הוא לקח אותי למיטה והשכיב אותי. כשידו עדיין עם הסכין
מאיימת.
ואז כבר לא הרגשתי כלום, כלום ממה שהלך שם..
ראיתי את הכול אבל לא הרגשתי, זה היה כאילו גופי היה שם אבל
הנשמה שלי ריחפה באוויר וראתה הכול, כל מה שעולל לגופי.
איך שהוא הוריד מגופי את החולצה וחשף זוג שדיים קטנות וטהורות,
ואיך הוריד מגופי את החזייה, והתחיל לחקור כל שד, ופטמה, כאילו
היה ילד קטן ששיחק עם כפתור.
ואז ראיתי שכבר נמאס לו...

וגופי.. הוא לא זז.. כאילו היה מת.
העיניים היו סגורות בשביל לא לראות מה שהתרחש, הידיים היו
בצידי הגוף בשביל לא לעשות טעות ולגמור את חיי,
וליבי, ליבי החסיר פעימה בכל פעם שרציתי לצעוק אך לא יצא
כלום.

ראיתי את עיניו, את מבטו שהיה מלא רעב מלא תשוקה.

החושים שלי התערפלו, לא יכולתי להרגיש כלום, רק יכולתי לראות
אותו שם טועם אותי, מרחרח אותי.

ופתאום כאילו רק עכשיו התעוררתי, שמתי לב שאני עירומה לגמרי,
הוא הוריד ממני את הכול, ו...
כאב חד פילח את בין ירכיי, כאב שלא ידעתיו קודם.
הכאב היה כל כך חזק שצרחתי!


פקחתי את עייני.
הייתי כולי כואבת, הראש שלי כאב נורא.
הכאב בין הירכיים היה עצום!
הוא צדק!
הוא חתך אותי לחתיכות, הוא כבש אותי, הייתי...
שלו!


מה שקרה לאחר מכן אף אחד לא יידע.
אף אחד לא יודע ולא יידע אף פעם איך אני מרגישה.
אף אחד לא יידע איך אהבתי אותו.
אף אחד לא יידע איך עשיתי כל מה שאמר לי.
איך ששלט עלי, איך שידע שאני לא יוכל לסרב לו.
אף אחד לא יידע איך לא ידעתי מה לעשות כאשר דיבר איתי לאחר
חצי שנה של שתיקה.
אף אחד לא יידע איך פחדתי כאשר הוציא את הסכין ואיים עלי.
אף אחד לא יידע איזו צמרמורת עברה בי כאשר השכיב אותי על
המיטה והחזיק אותי כל כך חזק כדי שאני לא יוכל להתנגד.
אף אחד לא יידע כיצד שיחק בי כאילו הייתי הצעצוע לו.
אף אחד לא יידע את הכאב הנורא שהרגשתי בין שתי ירכיי.
ואף אחד לא יידע את הסבל והכאב בלדעת שכבשו אותך מבלי רצונך
וקרעו אותך לקרעים שהפכו לדם.


אף אחד לא יידע