לפני הרבה זמן היינו ביחד ואז נפרדנו, אמרתי לו שאני לא בנויה
לקשר ובדוגרי אני הבנאדם הכי פחות בנוי לקשר שראיתי כל החיים
שלי (וראיתי הרבה אנשים) אמרתי לו גם שהכי הרבה שהייתי עם
בנאדם זה שבוע והוא גיחך בזלזול- למרות שאם הוא היה יכול הוא
היה בוכה במקום לגחך. הוספתי ואמרתי שלא משנה כמה דברים רעים
הוא חושב על זה- אני חושבת על זה דברים רעים פי 2. הוא שוב
גיחך (הוא כלכך דורש כאפה). אחרי אותה טעות נהיינו ידידים הכי
טובים ובהתחלה באמת היו לזה הרבה פלוסים, למרות הכל- תמיד הרבה
יותר נחמד שבן המין השני מקשיב לך ובמיוחד אם אתה זה שאילפת
אותו להקשיב בלי להעיר הערות מטומטמות מנסיונו האישי.
וכמו ידידים הייתה לנו תקופה מעולה ואפילו קצת רציתי אותו שוב
(אבל אני לא בנויה לקשר) וכמו ידידים, הוא כבר לא עשה לי כלכך
טוב ולא הצחיק אותי כמו פעם אז התקשרתי אליו, לשאול מה הוא
עושה בשישי, בשביל להתעניין- אולי ניפגש. מה לעשות, הידידות
עברה למוגבלת לימי שישי בלבד (כמו האזהרות האלה בערוץ 4 "מגיל
18 ומעלה"- אז בדיוק אותו הדבר רק ביום שישי ולבני 8 ומטה).
הוא אמר לי שהוא לא יודע מה הוא עושה ושהוא לא בטוח שהוא יוצא
מהמוסד (עוד סיבה לחברות ידידות המוגבלת שלנו) - הוא היה מחוק
לגמרי והיו לו ימי שישי שכנראה הוא אכל יותר מידי אוכל לכלבים
וחשש להסתובב ברחובות מסיבות שונות שאני לא אפרט. רק רציתי
שהוא ישאל מה אני עושה, רק את השאלה המסכנה הזאת. למה כלכך קשה
לו לעשות את זה? אז הוא לא שאל... ואני הרגשתי שיישמתי וניצלתי
את הפלוסים שלו כראוי ועכשיו צצים כמה מינוסים לא רצויים שאני
אשמח אם אני אשאיר אותו לבד איתם, אז אמרתי לו בטון מאוכזב
"אנחנו צכ'ים לדבר" "אוקיי" הוא ענה, (וכמה אדיש אתה יכול
להיות??), "מתי אני רואה אותך?" "לא יודע, מתי בא לך?" "בא לי
היום אבל אתה יודע, זה תלוי בך" " אה.." "אני יכולה גם לדבר
איתך בטלפון, זה לא עקרוני".
"לא עזבי, אני פשוט אקפוץ אלייך עם יואב ונדבר" "ומה יואב יעשה
בינתיים? טוב... מה זה משנה בעצם..."
"אז אני אבוא תוך שעה" "בכיף, יאללה ביי"-
אז הוא בא, ויואב הקפיץ אותו והלך לבקר את חברה שלו והשאיר
אותי ואת מייקי לבד (מה שאומר שהוא יהיה אצלי איזה שעה, שעה
וחצי) דחיתי את השיחה כמה שיכולתי כדי שהוא לא יצטרך לצאת
מהבית החם שלי (ולחכות בקור) ולהוציא את יואב מהמיטה החמה של
טליה.
התחלתי לדבר, אמרתי לו כל מיני שטויות על זה שידידויות הם לא
אינסופיות, ושאני מרגישה שהלא אינסוף שלנו קרב ומגיע. מייקי לא
הגיב (טוב יש כמה מינוסים באילוף שלי או שזה סתם כי הוא נרדם).
אני חושבת שכדאי שאני אפתח איזה פחית דוגלי אולי מהריח הוא
יתעורר, מצד שני מי צריך את הנביחות האנושיות שלו עכשיו.
האמת היא שאף פעם לא ראיתי מישהו דומה לו, האופי שלו היה של
כלב וגם התאבון שלו אבל הוא היה כזה יפה שכלב אפילו לא יכל
להיות דימוי בשבילו- במיוחד אחרי שהורידו לו את הריבועים.
אני חושבת שפעם ראיתי כנפיים מקופלות שם בגב שלו, מתחת לחולצה.
השיר שלנו היה "שלח לי מלאך, של משינה."
אני עדיין תוהה אם זה לא היה סתם צירוף מקרים.