אני רוצה לכתוב
אך לא יכול.
מרגיש מרוקן
ונמכר בזול.
הבלבול נוטף בסערה.
הילד הזקן לא מוצא מנוחה.
אשטוף עצמי בים של מלח
שיספיג בי מעט שכחה.
ארכב על טיפות נוסטלגיה קטנות
בעוד הן דולפות בברכה.
איהפך לאדוות הקוצפות בלאט,
אימוג לעשן שמאגזוז נפלט.
הבלבול נוטף בסערה,
הילד הזקן לא מוצא מנוחה.
הרבה כיוונים להרבה עולמות,
דלתות נפתחות עכשיו.
מיצוי הזיעה וכל הדמעות,
מתי כבר יגיע הסתיו?
אסוכך על עיניי המסנוורות,
אצל על בוהק חיי.
שינה טרופה וחוסר בטעם,
נספיק ומספיק ודי.
איהפך לאדוות הקוצפות בלט
אימוג לתוך האינסוף המוחלט.
הבלבול אגם לרגלי.
הילד הזקן מצא מנוחה.