חיפשתי בצ'אט בחורים דתיים ואת שאלת אותי:
"איך זה להיות בחור דתי?"
"איך זה שאני מסכים לפספס את החיים?"
"היתכן שמעולם לא נגעתי בבחורה?"

אז רק רציתי לומר לך כמה מילים אם במקרה תקראי את השורות
האלו,

נכון, אני אהיה דוגרי ואומר שלפעמים מרגישים שנכבלים בעבותות,
מונעים ממך לעשות את שליבך חפץ,
אבל אלו עבותות של זהב.

לא יודע אם תביני אבל אני אנסה להסביר,

כל חיי גדלתי בתודעה שאישה יהיה לי רק אחת- וזו אישתי,
אז עכשיו אני לא מדבר עם אחרות,
לא מסתובב עם בנות,
אולי קצת נאיבי, אולי קצת פרמיטבי,
אולי...
ואולי לא,
כשהיא תבוא, אז היא תהיה היחידה בשבילי,
אני לא אכיר אחרות,
אני לא אשווה אותה עם החברה הקודמת שלי,
אני לא אברוח לזרועות האקסית-
כי פשוט אין לי מישהי אחרת,
זו רק זו, לטוב ולרע.

אבל, אם יורשה לי אשאל אותך שאלה קטנה אחת,
את תהיי מוכנה להתחתן עם בחור שכל חייו מסתובב עם בחורות?
תמיד מחפש את המודל הכי חדיש בשוק?
איך את יכולה לישון בלילות כשבעלך אומר לך שהוא "במקרה עובד עד
מאוחר"?
כשהייתי בצבא ראיתי איך הבנים מדברים על בנות, את לא מרגישה
מושפלת שמתייחסים אליך כאל אובייקט מיני, ולא כאישה בעלת השכלה
עם חום ורגש, עם כשרונות ורגשות?
שמודדים אותך על פי הגיזרה הדקה והמראה המלבב?
שאת תמיד חייבת להראות במיטבך, ואסור לך להפגין רגע אחד של
חולשה?
שבנים מחזרים אחריך בגלל "איך שאת נראית" ולא בגלל מי שאת
באמת?

סתם רק שאלה אחת קטנה...