זה היה עוד אחד מהימים הרגילים בלי שמש, בלי כוכבים, רק יצורים
מוזרים שהסתובבו בטירה של ה"צל" בחושך המוחלט. פה ושם היה אפשר
לראות עכברושים ועכבישים מפלצתיים בגודל של ילד קטן, עם עשרות
רגליים, עיניים ומחושים, יושבים בפינות שלהם ומכרסמים חתיכות
בשר של אסירים לשעבר. קורי עכבישים ענקיים כיסו את הקירות,
ביניהם הסתובבו משרתיו הנאמנים של ה"צל", השלדים של בני אדם
שנידונו לחיי מתן שירות לשטן אחרי מותם.
אריק ישב באחד החדרים, החדר היחיד שהיה לו קשר לעולם החיצוני,
העולם שאותו לא ראה אריק כבר למעלה משמונים שנה.
במשך כל השנים הללו למד אריק להיות מפלצת אמיתית, טובה ואחת
שמסוגלת לשלוט בכוחותיה הבלתי מוגבלים. אריק קיבל את המורה
ההכי טובה בין המפלצות, חניאל לימדה אותו, בתו של ה"צל". ה"צל"
עצמו דאג לאריק עד מאוד. הוא ידע שכוחותיהם שווים ועם הזמן
אריק יהיה אף חזק יותר. ל"צל" הייתה מטרה: הוא חשב על אריק
כעוזר שלו בעתיד ולכן שלח אליו את חניאל.
אריק וחניאל בילו עשרות שנים ביחד. היא לימדה אותו את כל אשר
למדה מאביה ואמה. במשך הזמן, הם למדו רבות האחד על השניה
ובאותה הזדמנות גם למדו לאהוב. אריק אהב אותה, מאוד. הוא קרא
לה חן.
חן הייתה תוצאה של טוב ורע, אבל להבדיל מאריק היא היתה הבת של
שליח שטן מצד אחד, ומצד שני בת של מלאכית - זיווג כמעט בלתי
אפשרי. הרי לא סתם קראו לה חניאל; "חן" היא מילה נרדפת ליופי
ו"אל" שמסמל שיש בה משהו אלוהי, משהו טוב, זאת לפחות משמעות
שמה בשביל אריק. היה בה יופי אלוהי, בלתי מוסבר, פנימי
וחיצוני. היא הייתה מקסימה, היא הייתה כל מה שאריק רצה אי פעם
והיא רצתה אותו.
אריק ישב בחדר וראה סרט, "ראיון עם הערפד". הוא נשכב על הספה
האדומה שעמדה מול המרקע, הספה היחידה שהיתה בחדר, עצם את עיניו
וכשהרגיש פתאום שמישהו יושב לידו הוא פקח אותן. חן ישבה לידו,
בידה השמאלית היה עיתון ובימנית כוס עם משקה שנראה מוזר ולא
מוכר לאריק. "נו מה לומדים היום?" שאל אריק.
"שום דבר," היא ענתה, "היום לא לומדים, היום יוצאים למשימה".
היא ענתה לו בקול רגוע ופרסה מולו כמה עיתונים. אריק התיישב
לידה, לקח את אחד העיתונים בידיו והחל לקרוא:
"עשרות גופות נמצאו אמש בפארק הירקון. הגופות נשחטו ונאכלו
חלקית... למשטרה אין חשודים ולמעשה מפקד החקירה אינו יודע מי
היה בכלל מסוגל לעשות דבר כזה... רופא מטעם המשטרה מסר כי
הרציחות נעשו ככל הנראה באותו יום, בהבדלים של דקות
ספורות..."
חן לקחה מאריק את העיתון. "זה משלשום." היא אמרה. "קח, זה של
היום." אריק הניח לידו את העיתון והחל לעיין בו:
"המשטרה חוקרת רצח עשרות בני אדם, ביניהם נשים וילדים
שגופותיהם נמצאו אמש בפארק העצמאות בירושלים. המשטרה חוששת
שמדובר באותו רוצח שככל הנראה ביצע את הטבח המזעזע שלשום בתל
אביב... המשטרה מבקשת את עזרת הציבור במציאת אדם חשוד. תיאורו
הידוע למשטרה הוא: שערו שחור וארוך, לובש מעיל ארוך ומשקפי שמש
שחורים, גובהו כמטר שמונים וחמש ומבנה גופו רזה. המשטרה מוסיפה
כי..."
חן שוב לקחה את העיתון מאריק. "הוא שם אריק, הוא יוצא משליטה."
היא אמרה לו.
"מי?"
"אתה לא זוכר אותו? התיאור המשטרתי לא מזכיר לך אף אחד?"
"את מי אני אמור לזכור כאחד שלובש... רגע..."
"אתה חלק ממנו אריק!"
"לא יכול להיות, את לא אומרת שזה צ'ארלי?!"
"כן אריק, זה אבא שלך. ה"צל" שלח אותי אליך, הוא רוצה לפגוש
אותך."
"בשביל מה?"
"הוא רוצה לדבר אתך על המשימה הבאה שלך."
"איזו משימה?"
"אני לא יכולה להגיד לך, מתפקידו של אבי לספר לך, בשביל זה הוא
רוצה שתבוא אליו."
אריק קם מהספה. "בואי, נלך עכשיו, אני רוצה לדעת מה הוא רוצה."
חן התרוממה על רגליה, נעמדה מולו ונתנה לו נשיקה במצח. היא
ידעה מה המשימה שלו, זה הפחיד אותה, היא פחדה לאבד אותו. היא
לקחה את ידו בידה והתקדמה איתו אל הטלוויזיה. חן הכניסה את
רגליה וידיה אל תוך המרקע וסחבה אחריה את אריק. לפי היציאה
המוזרה מהחדר הוא הבין שהם הולכים לראות את ה"צל".
אריק מצא את עצמו יושב שוב בחדר ההוא עם הריהוט העתיק שבו פגש
את ה"צל" לראשונה, רק שהפעם הוא לא היה לבד, חן עמדה לידו
והחזיקה את ידו.
"חניאל, אני מבקש שתצאי." נשמע קול בחדר. חן עזבה את ידו של
אריק וכחייל המציית לפקודת מפקד הסתובבה והלכה לכיוון הקיר.
היא התקרבה לאחת המראות בחדר, עברה דרכה ונעלמה כאילו לא היתה
שם מלכתחילה.
ה"צל" התקרב אל אריק ונעמד ממש מולו, סנטימטרים אחדים הפרידו
בין שתי המפלצות. "אני מאמין שחניאל אמרה לך למה אתה כאן." אמר
הצל.
"כן, היא הראתה לי קטעי עיתונים ואמרה שיש לי משימה."
"מה הבנת ממה שקראת בעיתונים?"
"אני לא ממש הבנתי למה אני נבחרתי למשימה הזו, אבל כפי שהבנתי
עלי להרוג עוד איזה רוצח מטורף."
"לא סתם רוצח אריק, התיאור של אדם שלובש שחורים, לא מזכיר לך
מישהו?"
"הוא מזכיר לי את צ'ארלי, את אבא שלי, אבל אתה לא אומר לי שאני
צריך..."
"כן אריק, צ'ארלי יצא משליטה. אפילו כוחות הרוע לא מסוגלים
לשלוט בו. הכוח שהוא צבר עם הזמן עשה אותו למטורף, בדיוק כמו
קווין."
"קווין? מי זה?"
"קווין הוא זה שהפך את אביך למפלצת. קווין בחר במוות. בעצם הוא
וויתר על הזכות להיות מפלצת וחזר אל בני התמותה. אחרי עשרים
ושש שנים הוא מת ממחלה כלשהי ואביך קיבל את שאר כוחותיו."
"אבל למה קווין וויתר על הזכות הזו?"
"קווין היה פעם מנהיג מפלצות, אבל צורת ההנהגה שלו היתה נוראה.
במקום שהמפלצות יעזרו לעולם, הן רק הזיקו, קווין הכריח אותם,
מי שלא הסכים הומת. עדיין קשה לי להאמין שהוא הרג את אשתו
וילדיו, אבל אחרי תקופה מסוימת, אני ועוד כמה עשרות מפלצות
התחלנו להתנגד לו בפומבי. אני התייצבתי למולו בקרב, אך אף אחד
לא ניצח. הוא הבין שעליו לעזוב את הקהילה אם הוא רוצה לחיות,
אבל גם לאחר שעזב, אנחנו המשכנו לרדוף אותו. הדרך היחידה
שנשארה לו היא לוותר על הזכות להיות מפלצת. אם לא היה מוותר,
היה נתפס. המפלצות בטח היו שוחטות אותו בפומבי. זה מביש. אז
הוא בחר את אביך ושכנע אותו להיות היורש. צ'ארלי הסכים."
"אז לאבא שלי, לצ'ארלי, יש אותו כוח הרסני כמו שהיה לקווין,
נכון?"
"נכון מאוד, הוא חזק כמוני וכמוך, אולי אפילו קצת יותר."
"והנשמה שלו רעה כמו נשמתו של קווין?! אז אתה רוצה שאני אלחם
ואהרוג את אבא שלי? אני לא רואה בזה שום הגיון."
"לא ביקשתי שתהרוג אותו, אני צריך שתשחרר אותו מעולם המפלצות,
שצ'ארלי יחזור להיות בן אנוש כפי שהיה לפני כמאתיים שנה."
"ואיך אני עושה את זה?"
"בהתחלה תצטרך להלחם בו. אם תנצח, הוא בעצמו כבר יגלה לך את
הדרך."
"איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?"
"אני בטוח כי לא תהיה לו ברירה. הוא יודע מה העונש הצפוי לו אם
יגיע לקהילה, אף מפלצת לא רוצה עונש כזה."
"אז בוא נגיד שאני מצליח במשימה, מה אני מקבל?"
"אתה תקבל ממני אישור לשאת את חניאל לאישה, ואולי עוד משהו
קטן. אתה לא חושב שזה שווה? חוץ מהעובדה שתציל את העולם."
"בשביל חן הא?"
"גם בשבילה."
"טוב, אני לא רואה מה יש לי להפסיד, הרי אני גם ככה מעולם לא
אהבתי את צ'ארלי במיוחד."
"אז אתה מסכים לבצע את המשימה הזאת אדון צ'ארלי?"
"כן. כן מאסטר, אני מסכים."
ה"צל" נעלם מהחדר ובמקומו הופיע חן.
"את יודעת לאן אני הולך?" שאל אריק.
"כן אריק, אני יודעת מה המשימה שלך, רק יש לי כמה בקשות אליך,
טוב?" שאלה חן.
"דברי." אמר אריק.
"אני רוצה שתחזור אלי בריא ושלם ואני רוצה שתזהר אריק, כי...
כי אני אוהבת אותך." חן ניגשה אל אריק, הביטה בעיניו ונישקה
אותו ברכות. אריק שמע אותה אומרת לו את זה בפעם הראשונה. הוא
עצם את עיניו ושניה אחר כך הרגיש גל של קור ששוטף את גופו. הוא
נבהל מעט ומיד פתח את עיניו, אך חן כבר לא היתה מולו והוא לא
היה במשכנו של ה"צל". הוא מצא את עצמו במקום די מוכר.
אריק עמד במרכז מסחרי של עיר כלשהי בעולם האנושי. הוא חיפש
שלטים ברחוב וכשמצא, קרא בקול "רחוב בן יהודה". אריק התחיל
להיזכר. הוא הבין שהוא עומד במדרחוב של ירושלים. מסביבו היו
עשרות חנויות, רובן פתוחות, ובחוץ היה חמים ומנורות צבעו את
הרחוב בצהוב. אריק ראה שיש רק אנשים בודדים ברחוב, אבל גם אלה
רצו במעלה הרחוב וצעקו משהו לא ברור. מרחוק אריק שמע צעקות
בהלה וזעקות לעזרה. אותן צעקות הגיעו מלמעלה, מהמשך הרחוב,
מאותו מקום בעצם שאליו רצו האנשים. אריק התחיל לצעוד לכיוון
הצעקות, בצומת הרחובות הראשונה הוא פנה ימינה ושם, מיד אחרי
שפנה, ראה דבר שלא ראה מעולם. הוא עמד מול ערמת גופות שהיו
פזורות לרוחב כל הרחוב. בקצה הרחוב אריק ראה אדם שנראה בתחילה
נורמלי, אבל כשאריק התקרב אליו, הוא ראה שאותו אדם אינו רגיל
בכלל.
האדם היה לבוש מעיל שחור ארוך, שיערו היה ארוך וחלק, הוא לבש
משקפי שמש למרות שהיה חשוך וידיו ורגליו היו כרגלי מפלצת. אריק
עמד דומם והביט על האדם מספר דקות, האדם נראה כאילו הוא מתנשף
או נח. הוא עמד מכופף וראשו היה מורד לכיוון הקרקע. אחרי שאריק
יצא מההלם הראשוני, הוא התקרב עוד קצת אל היצור הבלתי אנושי,
"צ'ארלי!" צעק אריק. "צ'ארלי, אני אריק, הבן שלך." הוא הוסיף.
צ'ארלי הסתובב אל אריק במהירות, פניו היו מגולחות כמו שהיו
בימיו הראשונים כשנהיה מפלצת, ניבים חדים בלטו מפיו ודם כיסה
את בגדיו ופניו.
"ידעתי שתבוא אריק." אמר צ'ארלי. "באת להצטרף סוף כל סוף
לאביך?" הוא שאל.
"לא, לא באתי כדי להצטרף צ'ארלי. באתי כדי לקחת אותך."
"לקחת אותי? לאן?"
"אני, אדון אריק, תלמידו הנאמן של מאסטר "צל", נשלחתי הנה כדי
לקחת ממך את מתנתך, את המפלצת שבך. אני כאן כדי להחזיר אותך אל
העולם האנושי."
"תלמידו של ה"צל"? אתה רוצה לומר שאתה חלק מהקהילה?"
"כן צ'ארלי, ואני מזמין אותך להלחם נגדי למרות שאתה אבי. אם
תנצח, תזכה בכוח אדיר, תהיה חזק מאי פעם ומשאר מפלצות העולם.
האם אתה מסכים צ'ארלי או שאתה מפחד?"
"אני? מפחד? אני לא מפחד מאף אחד ובעיקר לא ממך, אבל אם אתה
רוצה אותי כל כך, קודם כל תתפוס אותי, מפלצת!"
שנייה אחרי שצ'ארלי סיים את המשפט, הוא זינק גבוה באוויר, נחת
על גג אחד הבניינים ברחוב ונעלם מעיניו של אריק. אריק עשה
חשבון אישי והבין שכדי לתפוס אותו, הוא חייב לשנות צורה, הוא
חייב להפוך לציפור המפלצתית, אז הוא התרכז, עצם את עיניו, לחש
פעמיים את המילה "ארנו" ובבת אחת, במקום שבו עמד אריק, עמדה
ציפור גדולה, מגעילה וביזארית למדי.
אריק נשם את האוויר הצח של עיר הקודש, פרס את כנפיו וזינק אל
השמיים. לקח לו שניות ספורות לאתר את צ'ארלי שרץ ודילג בין
הגגות. אריק תפס תאוצה ועף במהירות אל צ'ארלי, הוא התגנב אליו
מאחור, זעק זעקה מחרישת אוזניים וכשצ'ארלי הסתובב, אריק החטיף
לו מכה באחד מכנפיו. צ'ארלי הועף מהגג ונפל על רצפת האבן של
הרחוב. אריק עלה שוב לאוויר ועף אל הרחוב.
כשנחת על רגליו ליד צ'ארלי, הוא ראה שמסביבם עומדים כמה עשרות
שוטרים המומים שלא ידעו אם להתחיל לירות או להסתובב ולברוח,
אבל לאריק זה לא הפריע, הוא לא התייחס לזה. הוא תפס את צ'ארלי
בציפורניו החדות וצ'ארלי פלט זעקת כאב, ציפורניו החדות של אריק
חדרו אל גופו. הוא הרים את הראש וראה את פניו של אריק מולו.
"תפסתי אותך." אמר אריק.
"לא, אני תפסתי אותך." אמר צ'ארלי והחטיף לאריק אגרוף בידו
השמאלית, שרט אותו עם ידו הימנית בפנים ונשך את ידיו. אריק
צווח, קפץ לאחור ושיחרר את אחיזתו מצ'ארלי. צ'ארלי התרומם על
רגליו, התקרב לאריק, תפס אותו בידיו והעיף אותו אל חלונות
הראווה של אחת החנויות. אריק עף אל תוך החנות, זכוכיות התפזרו
ברחוב ואזעקת החנות התחילה לפעול. צ'ארלי שוב רץ אל אריק, אך
כשניסה לתפוס אותו שוב, אריק התחמק מידיו ותפס את צ'ארלי
במעילו. "אני לא זה שצריך ללמוד לעוף." אמר אריק והעיף את
צ'ארלי מחוץ לחנות.
צ'ארלי נעצר על ידי עמוד תאורה שבו חבט בראשו. העמוד נפל
וצ'ארלי החל לדמם. אריק התקרב אליו, תפס אותו שוב במעיל והעיף
אותו באוויר ואז נגח בו בכל כוחותיו. צ'ארלי עף באוויר ונחת על
ניידת משטרה שהתעקמה קלות מעצמת החבטה. השוטרים שהיו ליד
הניידת ברחו הצידה. אריק שמע משהו שנשמע לו כמו "אש" ושניה
אחרי כן עשרות כדורים טסו לכיוונו, אבל גם זה לא הפריע לו,
כדורים של בני אנוש לא חודרים הרי את גופו. אריק שוב התקרב אל
צ'ארלי אך הפעם בריצה, הוא תפס אותו, תלש את מעילו מעליו, הסיר
את משקפיו, הכניס שתי אצבעות לפיו, ובמשיכה חזקה תלש את שני
ניביו. צ'ארלי צרח מכאב. הוא התחיל לקלל, אבל לאריק זה לא
הספיק, אז הוא תפס את ידיו של צ'ארלי והתחיל לשבור לו ציפורן
אחרי ציפורן, עד שלבסוף, אחרי כעשר דקות, צ'ארלי דימם מידיו,
ראשו ופיו. קולו היה חלש מדי והוא לא יכל לצעוק יותר. הוא שכב
שם, על שברי הניידת, במרכז העיר, יותר מושפל ממה שהיה אי פעם
בחייו הארוכים. השוטרים כבר הפסיקו לירות, הם היו מזועזעים מדי
ופשוט ברחו מהמקום. בפעם הראשונה מאז שנהיה צ'ארלי מפלצת, הוא
ראה ששיניו וציפורניו לא מחדשות את עצמן. הוא הבין שהן לא
יצמחו יותר לעולם, הוא הבין שלא יוכל יותר לתפקד כמפלצת.
"מהר אריק." לחש צ'ארלי, "לבית מנוחת עולמים" הוא הוסיף. אריק
הבין שהוא ניצח בקרב הזה וציית לאביו הגוסס. הוא הרים אותו
בזהירות על ידיו, המריא לאוויר וטס איתו לבית הקברות הקרוב.
אריק הניח את צ'ארלי ליד קבר פתוח וריק. "עכשיו תקשיב לי טוב
בני." לחש צ'ארלי. "עליך לעשות בדיוק את מה שאומר לך, אחרת כל
התהליך הזה יגמר בצורה מצערת בשבילי ובשבילך." אריק התיישב ליד
אביו והחל להקשיב.
"יש לי בכיס סכין קטנה, קח אותה וכרות את ראשי. עליך להתעלם
מזעקותיי, אחרת לא תצליח במשימה. אחרי שתסיים, טפטף מדמי אל
תוך הקבר שלידי ואל תוך פיך. אחרי זה אתה רשאי ללכת, אתה יכול
חזור למקום שאליו אתה שייך, למקום שאמך הייתה שייכת ואני לא
הייתי מספיק טוב בשביל להיות חלק מזה. אתה רשאי לחזור
לקהילה."
אריק הביט בעיניו של צ'ארלי שהחלו לדמוע מעט. הוא חשב שאם יראה
משהו טוב בעיניו, לא יצטרך להרוג אותו, אבל הוא ראה בעיניו רק
רוע ושנאה.
אריק הוציא ממכנסיו של צ'ארלי אולר קטן, שלף את הסכין והצמיד
אותו לצווארו של צ'ארלי. אריק עצם את עיניו והחל להניע את
הסכין קדימה ואחורה. הוא ניסה לעשות את זה מהר, היה לו קשה
להתעלם מזעקותיו של צ'ארלי, אבל הסכין חתכה את בשרו לאט. אריק
לא חשב על כלום, הוא פשוט רצה לגמור עם זה כבר. דמעות זלגו
מעיניו של אריק בפעם הראשונה בחייו. הוא הרים את הראש הכרות של
צ'ארלי באוויר מעל הקבר הפתוח ואז מעל פיו ולגם מעט מדמו,
שהתערבב בפיו עם הדמעות שזלגו מעיניו, הדמעות שהשלימו את מעגל
הכישוף. אריק שמט את ראשו של צ'ארלי מידיו. הוא הרגיש חנק
בגרון וכאב חד תקף את ליבו. הוא נשכב על הקרקע ליד גופתו של
צ'ארלי, ועצם את עיניו לא מרצונו.
אריק פקח את עיניו לאט, מתח את שריריו, פיהק פיהוק שחשף את
ניביו החדים והביט בתדהמה אל אלפי האנשים שעמדו מולו. אריק היה
בטוח לרגע שהוא יושב בבית משפט, הוא חשב שאולי נעצר באותו לילה
בבית הקברות ועכשיו שופטים אותו על הרציחות שאביו ביצע, אבל
הסתבר שלא. אריק הביט ימינה וראה שלצדו יושבת חן, מחייכת אליו
בחיוך קצת מוזר ומשעשע, מסמנת לו עם היד שיהיה בשקט ומפריחה לו
נשיקות באוויר.
אריק פחד לשאול איפה הם נמצאים, הוא הביט שוב מסביב וראה אלפי
מפלצות בבגדי ערב. "תראו תראו, איזה זוג." נשמע קול באולם.
ה"צל" פנה אל אריק וחן וכרע בפניהם. מאחוריו עמדו שני שלדים.
את השלדים האלה אריק מעולם לא ראה והיה בהם משהו שגרם לאריק
להרגיש משהו מיוחד כשהסתכל עליהם.
"למה אתה כורע בפני מאסטר?" שאל אריק.
"לא אני הוא המאסטר אריק, מעתה ואילך אני הוא אדון "צל", משרתו
הנאמן של המאסטר אריק ואישתו, העלמה יפת החן חניאל."
אריק היה בשוק. "אתה מנסה להגיד לי ש..." גמגם אריק.
"כן אריק, מהיום אתה וחן מנהיגים את הקהילה. אני זקן ועייף מדי
בשביל כל זה, עלי לפרוש. חוץ מזה קיבלתי משרתים נהדרים שאותם
תמיד רציתי, אני מתכוון לשלדים שמאחורי."
"ומי הם שני המשרתים הנאמנים אם אפשר לשאול?"
"כמובן אריק. השלד משמאל הוא אדון קווין והשלד מימין הוא אדון
צ'ארלי. הם נאמנים כמו כלב לבן אנוש."
"אז זאת אומרת..."
"כן אריק, הצלת את העולם ובייחוד את הקהילה. אני גאה בך
מאוד!"
אריק התרומם על רגליו, הסתכל על חן, על ה"צל" ועל כל קהילתו,
הם חייכו כולם וכרעו ברך בפניו. "תקומו בבקשה." אמר אריק. "אני
רק רוצה להגיד לכם, לכולכם, תודה. אני מקווה שאני אהיה טוב
מספיק בשבילכם. אני אוהב את כולכם, אבל בעיקר..." הוא הסתובב
אל חן, "אני אוהב אותך". אריק התקרב אליה כדי לנשק אותה אך
ה"צל" ניגש פתאום. "אתה לא מרגיש שינוי אריק?" שאל ה"צל".
"לא, לא ממש. למה? אני צריך להרגיש?"
"אתה לא שמת לב שמשהו שונה אצלך? תסתכל על עצמך."
אריק התחיל לסרוק את עצמו מלמטה ללמעלה, ואז הוא ראה את זה:
סמל הכנפיים, הם לא היו יותר כנף לבנה מול כנף שחורה, פשוט היו
שם שתי כנפיים לבנות.
"אבל איך?" שאל אריק.
"זה פשוט," אמר ה"צל", "ברגע שהרגת את אביך חלק מהשחור ירד,
ומאחר שנישאת לבת של מלאכית השחור ירד לגמרי. זאת הסיבה שאתה
מנהיג עכשיו, מעולם לא הייתי נותן למפלצת שיש בה חלק מכוח הרוע
לשלוט במפלצות".
אריק חייך אל ה"צל", ניגש אל חן, נישק אותה ואז ניגש אל השלד
של צ'ארלי. השלד נפל מיד על ברכיו והרכין את ראשו. אריק נגע
ברכות בגולגולת, הרים אותה בזהירות, הביט בעיניו הריקות של
השלד, הניח יד שניה על כתף השלד ולחש, "אני סולח לך צ'ארלי, על
הכל. זה בסדר".



19/12/03, ג.ארז