ברגעי השפל  ייחלתי למוות קיוותי וחיכיתי כל כך
עוד אובדן רגשות ותחושות, אפילו הבילבול כבר לא נגס בנפשי.
ברגעי האושר קיוותי לנצח, חלמתי עליו ונאחזתי בכל שניה נוספת
שחולפת.
ברגעי הכעס איבדתי עצמי לדעת.
ברגעי האופל - ייחלתי לפחד.
ברגעי הדמדומים חוויתי מסתורין מהו, ברגעי האדישות בהיתי וכל
רצונותי כאילו ונעלמו ממני כל ישותי התפרקה והתמוטטה אל מול
השממה הנוראית הזאת.

ברגע זה מבקשת אני מאחז מפני כל אותם רגעים, המציפים ועולים בי
בו זמנית, מתקיפים אותי ורבים ביניהם מי יתפוס את כסא האכזבה.

בשעות כאלה עצבות זה כמעט הפתרון הנכון.