האויבת המוכרת והידועה לשמצה עוד מימי כתה ג שלא נציין את שמה
המלא מטעמי סודיות מכונה בסיפור בשם מ'.
כתה ד הרחוקה הייתה ימים שלמים של פנאי ונחת מלימודים והרבה
רכיבה על אופניים בשבילי האופניים שוקקי החיים.
מ'  יקירתינו קמה לעוד בוקר יפה : ציפורים מצייצות ושמש המברכת
בוקר אור ילדה יפה...
הבוקר הפך לצהריים והצהריים הפכו לאחר הצהריים. השמש החלה
שוקעת ויחד עימה בטחונה הפיזי של מ'...
אותם אחר הצהריים טיילו להם גיבורי הסיפור במרכז המסחרי
הישובי וזה עתה סיימו להתעלל בכמה צמחי בר אומללים.
בעוד אנו הולכים בשביל האופניים ובידיה של ענת זוג אופניה
הגענו לאזור המנהרה.
לפתע הבחנו בגיבורת השלום מי אם לא מ' שרגליה העקומות קרצו
מלחמה אותו היום.
בעוד הפגע הסביבתי עושה את דרכו במקביל אלינו הגענו לנקודת
מפגש משותפת בכניסה למנהרה.
יש להוסיף  את העובדות הבאות:
ראשית כל מ' ואנו היינו במהלכו של מאבק ממושך אחד כנגד השניים
וכמובן שאנו היינו הצד האלים אך גם הטוב של העניין.
עובדה נוספת היא הערך הסנטימנטלי הבלתי יתואר של האופניים
האדומים הקטנים והמתפרקים של ענת (אני)
אותם אהבה אהבת אין קץ.
בנקודת המפגש החלו להתרוצץ קללות מצד לצד אנחנו יורים והיא
מנסה להשיב אש וכן הלאה...
נסיון החזרת האש העלה את חמתנו ופתח את זה זעמנו האדיר
והמוכר.
במפתיע לאחר רצף קללות עסיסיות שתוכנן נוגע לבני משפחת הקרבן,
התרחש מעשה גבורה בלתי יתואר... ללא כל התרעה מוקדמת שלחה מ'
את רגלה הגסה ישר אל עבר ליבם של האופניים הרעועים.
בעיטה קלה הביאה לנפילת השרשרת וקריסת האופן אפיים.
יש לציין שבעיני חבורת ילדים קטנים בכתה ד הדבר סימל תבוסה
ויתר על כן נראה כי האופניים נהרסו ויצאו מכלל שימוש לעד.
הדבר נגע מאוד לליבה של בעלת האופן (ענת) והביא לפתיחת
העיניים הגדולות והנדהמות שלה וכמו כן לפתיחתו של קרב עסיסי
שמטרתו הייתה נקמה והחזרת הכבוד האבוד של האופניים  אשר נפללו
שדודים
לצידה של תעלת הביוב.

לא עבר זמן רב וזינקה ענת הזועמת לעבר הקרבן שעד מהרה החלה
נסה כל עוד נפשה בה מהטריטוריה לכיוון ביתה המכוער.
ענת, שבעיניה נצתה אש שנמהלה ביחד עם דמעות של כאב על האופניים
האדומים פעלה מיד.
יש להוסיף שאש דולקת זו הפכה מיד לשריפה ואם אפשר להוסיף
שריפה גדולה מאוד.
ענת פצחה במרוצה רגלית שמטרתה הייתה השגת מ' והענשתה, ולא סתם
עונש, עונש בלתי נשכח ומצמרר.
מ' הייתה מהירה אך כח זעמה של ענת גבר על שרירי הרגליים
הרפויים וכך התמשך לו המרדף לאורך כמאה מטרים בערך.
לבסוף נלכדה יונת השלום  בידיה של חית הטרף הזועמת.
ענת השיגה את מ', תפסה אותה בידיה והאימה ששררה באוויר בישרה
על בואו של הלקח הכאוב הצפוי והנדרש.
ענת תפסה בשיערה של הזוהמה המטונפת ומשכה את לחייה
באגרסיביות אדירה לצדדים לאחר מכן הוסיפה ומשכה באוזניים
שהאומללות שעוד לא נתקלו בכאב חד כמו זה.
כל נדנוד וטלטלה איימו לתלוש את ראשה החלול של מ' ממקומו.
המלאכה נעשתה ביד חזקה ובזרוע נטויה ונעשתה ללא רחם.

כאשר סיימה ענת להתעסק בזבל הניחה ליונה לעוף בבכי אל ביתה ואת
זה אם תחפצו לדעת היא עשתה מהר מאוד והשאירה שובל רטוב של בכי
אחריה.כך באה על סיפוקה ענת ו-מ' למדה לקח מארץ הלקחים.