ומה אני אעשה עכשיו?
אין לי מטרה,
וגם הדמעות הספיקו להתייבש ולהשאיר כתמים על הפנים, כתמים
שיהפכו עם הזמן לקמטים וישיארו את חותמם בפני שכיום הן צעירות
ורעננות,אבל למרות זאת אין ספק שהעצב ניכר בהן.
וכבר הרבה פעמים אני מוצאת עצמי מזילה דמעות על שטויות אז למה
לא ככה עם הצחוק?
אני רוצה ללמוד להנות מהדברים הקטנים, אלה שלא תמיד אנחנו שמים
לב אליהם..הדברים הקטנים שהרבה אנשים מוציאים את עצמם מאושרים
בזכותם אבל מעטים הם אלה שיודעים להבחין בהם.
אומרים שהאהבה מביאה את האושר, ואני בספק...
מה עם חברים? משפחה? הישגים?
הם לא קיימים?
למה אני ,אנחנו, אתם עוסקים כל היום בזוגיות, בבני המין השני?
זה כאילו כל היום אנו בחיפוש אחר ה"אחד" ה"מיועד" וזה למרות
שאנו יודעים שנסבול או שכבר עכשיו אנחנו סובלים.
אז היום אני מחליטה לחפש דברים נוספים, רגעים אחרים, ודברים
קטנים קטנים שיעשו אותי שמחה ומאושרת.
אני רוצה לחייך תמיד,להביט אל השמש ולשמיים בלי להזיל דמעות
אלא עם חיוך ענקי מפה לאוזן,שאם כבר ישארו קמטים על הפנים
לפחות הם יהיו קמטי חיוך....