יהודה בן מיכאל / לו היה בי אל |
אדמת עלבון מחרישה
אל אדם ואל מדון
וקרני אור מן החמה
מאירות אלי אסון
אז על ערימת פגרי גדיים
זאבים ירכינו ראש ללחך
בחדרי השקט ישב אלוהים
ידיו שלובות ולעצמו מחייך
לבנים מן השמיים יפלו
ועפר לדם יישק
טיפשים ורשעים יעלוזו
ואדם אל האל יזעק
שובה אלי שובה אלי
שמור וזכור, אל תעצור
דמעה מחה, אל תחכה
שעצים שרף יורידו
וסלעים ישבו דומם
שובה אלי, שובה אלי
שמור, זכור - לך בדרכי
בטון הרם - לשונך אילם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|