מתפשטת ממלבושי הדעת
חפה מזדון אך נבונה במבוכה
שתויה כמסווה לשעמום וריק
לבקש ודאי רוצה את - כך אומר במחשבתי -
קיר להישען עליו ומעקה להיאחז בו.
השיממון מדעת, מפנים השורה,
המחיר יכבד על נפשך השסועה.
עצבות אחזה בי
ברק כבוי וממתין לניצוץ בעיניך
אלומת אור מבקשת כזב לרגע
אך לא אני איש כזב וכשף.
בחרון אף לא יסלח ולא יובן
אך אפי ארוך הוא ודעתי מבינה
רק השתיקה ומחשבות על כרית עצובה יאמרו לך שירה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|