פעם, פעם רחוק, רחוק לפני שנים אין ספור
כשהעולם היה מורכב מאלומות של אור
אמא טבע את כולן אספה, לכל אחד תפקיד היה
שממלא הוא עד היום, מאז שהעולם נברא

"אתה הוא עץ ואת האבן, אימא טבע מחייכת
ואת השמש וזהו אש שישמור על הגחלת,
אתה חמוד תהיה ירח, נכון זה קצת מוזר
ואת תהום מתחת תשמרי על חברך ההר..."

ובמסווה של דמדומים שתי אלומות חמקו  
מן המסדר של אמא טבע כי לטייל חפצו
אחת מהן כל כך קלה עפה למרום
והשני אופיו שונה ומבקש לישון...

"היכן הן שתי האלומות?" שואלת אמא טבע
"כי מאחרות הן למסדר כמעט בדרך קבע!"
האלומות את מבטן הפנו אל המרום
כי כנראה שלא ישובו עד כלותו של יום...

חומה של אימא טבע געש וגם עלה
יש מספרים כי אז נוצרה רעידת האדמה
וכשחזרו האלומות בבושת הפנים
הודיעה אימא טבע "יהיה משפט לסוררים!"

את הקלילה שביניהן לרוח אז הפכה
כי תתפקד היא מצוין בזו החליפה
ולכבד גזרה היא עונש שאת ליבו כמעט בלם
בשארית חייו נותר לו להיות הים...

ועוד מאז ועד היום עפה רוח במרום
שטה בין ענף וסלע לא יושבת במקום
ומקונן הים ברחש, דמעותיו זולגות לחוף
כי כמה שירצה את רוח לא יוכל לתפוס...