בחדרי לעת ערב משקיף מחלון
ורואה מרחבים והרים,
מה רבה היא הדרך
זבת- דבש וחלב
מה רבו וארכו השבילים.
על כנפי דמיוני
בנתיבי ההרים
בין בקעות נסתרות, נשכחות
עוד יחושו רגלי
את רגבי הנתיבים
ונפשי את אויר הפסגות,
אם ביתי הוא בעיר
וליבי עם קרובי
הן נפשי במרחב תשוטט,
ומרגוע אמצא לה
לנפש הזאת
עת מכשול אחרון ישמט-
עת אפליג בן- חורין
בין גליל ומדבר
את אשוט בזרמי הנחלים,
עת יפליגו איתי
בין הרים ודממה
במסע- חברי הטובים.
ואשוב לעת ערב
אשקיף מחלון
איחל לקסמי המרחב,
כי החופש הזה
והארץ הזאת
מתוקים הם מדבש וחלב.