אני מרגיש מתוסכל, חלונות שלא מובילים לשום מקום עומדים לפני,
אולי זהו סמל לכלום.
אולי זה סוג של פלצנות או יומרנות שמייצגת את הזמן שאנחנו בו.
אני נע באיטיות בחלל ללא דלתות אבל גם זה לא מוביל לכלום, כמו
מחברת
שלא מתמלאת או שמא מתמלאת אבל ללא מילים, מיהו איש? מה מבדיל
אותו מכלב? כל אלה שאלות שמרחפות כמו בחלל בלי דלתות
בלי תשובות מספקות רק עם תירוצים.
אילוצים לכתיבה סיבות תריסים של אמת.
ניצנוצים של אור בתריסים בסוף חדר, קווים מתנוססים בשמים.
ואני עדיין מסתכל על חלונות שלא מובילים לשום מקום, לשום מוצא
או
אפשרות.
הכל קבוע אך ניתן לשינוי והשינוי מביא לשימחה נתונה למחלוקת.