גם בלילה
יש לה עננים של בועות בראש
ורק בבוקר, היא חושבת עליו.
ריחות, הכל בריחות
ריחות והרבה
במיוחד של פלסטלינה
פלסטלינה וגשם
כן, זה מה שהיא אוהבת
ריחות.
ג'יימי, היא לא נותנת הגדרות
היא ילדה של כלום, וזה מספיק בשביל הכל.
היא משחקת בחול של הים מתי שהיא רק יכולה
היא מפוררת אותו לרסיסים
ומריחה, כל הזמן מריחה.
את הים. ים. הרבה ים. כחול. והרבה.
ים.
וג'יימי מרחפת על ענן בועות ענקי
מסתכלת על הכל, קצת אחרת.
ממציאה לעצמה אנשים בראש.
בלילה היא לא עוצמת את עיניה.
לא, אפילו לא לרגע.
וביום היא תמיד תמיד חושבת עליו.
ונושמת. |
