גופות קרבות זו לזו
מתנועעות בתוך הקצב
"תרקוד, תמשיך לרקוד" לחשה,
והוא נסוג אל תוך הצללים
הולך ונעלם
אחרי ענן הריח...

הולכת ונסגרת
הולכת ונמוגה
והוא את ידו
מושיט לעברה
מלטף ברכות את עורה
ולוחש באזנה...

לא עכשיו, הוא אומר
זה לא הזמן...
אין לי זמן...
הזמן הזה הוא שלי
אל תקחי אותו
השאירי... הרפי...

והיא מתערפלת
בין אותן המילים
המרחפות בין אזניה
שורפות את נשמתה
"זכרי שאת הטוב -
משאירים תמיד לסוף"...

האם סוף מעגל מגיע
ולא תדע עוד מאום
האם עליה ללכת
בטרם ידעה דבר
האם לטוב חפצה נפשה
או לא לדעת כלום...

וסוף מעגל
במחשבה תחילה -
וכוח סמוי לא נותן
והיא את ראשה
מנקה מתחושה...