כאשר תינוקות העולם הגיעו לפגישה,
הם חייכו זה לזה בשמחה ובלי בושה.
הוריהם כבר רבו אז נשלחו הם במהרה
לגן בפארסאדה, כדי שלא יצפו במריבה.

שלושה הם היו, תינוקות בני חמש.
אחד שחום עור ושיער, אחד בלונדיני בן שש,
ואחד היה גדול וגאה,
קירח משיער אך עם חיוך מרוצה.
ושלושתם לא נפגשו, עד היום כמובן,
עד שההורים השאירו אותם בגן הקטן.

השלושה בתחילה התביישו לדבר,
חייכו אל אחד וצחקו על אחר.
כל אחד ישב באחת הפינות שבחר
עם חלב שקיבל וצעצוע שנשאר.
כל אחד בפינתו כך נדם קולו
בחן הצדדים ושתה חלבו.
עד שזמן לא מוגדר פסח ועבר
וחיוך התינוקות אפר וקדר.

הלך ופנה התינוק הקירח
אל רעו ממזרח - בלונדיני שמח.
ראה שלו בובה קצת שונה
והחל הקירח לבחונה בתמיהה.
הבובה הייתה של חיה משונה
אשר הייתה שונה מבובתו הקטנה.
אז בדה לעצמו רצון וחטף הבובה
מזהוב השיער - שנפל ובכה.

כשמצלול הבכי נשמע באוזני הגננת
קמה ממקומה, ובצעידה מעודנת
התקדמה אל עבר מקור היללות,
אך כשהגיעה אליו הפסיק הוא לבכות.
והייתה היא אשת העולם הנאור:
חכמת מבט, עם שמלה בשחור,
מיד הבינה מה כאן קרה,
אך מהתינוק הקירח קצת פחדה.
והרי גדול הוא היה ומלא ביטחון,
וצנומה היא הייתה אז מבלי כל היגיון -
גערה בבלונדיני שינגב דמעותיו
ואת הקירח ליטפה ועודדה מעשיו.

הבלונדיני נשאר מרושש ועזוב.
ראשו בוער וליבו כה כאוב.
רצה הוא להכות את משולל השיער,
אך מפחד פנה הצידה אל התינוק שנשאר.
את שחום העור הכה בזעם ויגון.
בכו שניהם ואז נדמו בחרון,
כי הקירח צחק מבלי להבין מה ארע,
מהצרחות התעלם ומבחירה לא שמע.
אז קרא שחום השיער צעקה
והבלונדיני החזיר בתגובה חבטה
תהליך זה פעמים ספורות כך המשיך ונשנה,
עד שצעקת הקירח החזירה את הדממה.
ובדום השקט חייך חיוך מעיק,
אשר חתם וגרם לשניים להפסיק.

הגננת נכחה, שתקה וצפתה,
ועם שוב הדממה חזרה וחייכה.
את הקירח שיבחה על כך שהביא לרגיעה,
והשאר נדרו כי לא תחזור כזאת מריבה.
אישרה זאת הגננת עם חיוך של פקפוק
ושבה למקומה, זקופה באיפוק.

עם תום הסכסוך גאתה רוחו של הקירח
והביט ברעיו במבט של מנצח.
לא נד ממקומו, יושב ומחכה,
עד שריב נוסף יעלה ויגאה.
הזמן שפסח לא היה מוגדר,
אך לא היה הוא ארוך, סביר שקצר,
ושוב עלו הרוחות מהדממה
והשלושה ביטלו חיש כל הסכמה.
ומבלי כל חיוך ועם הרבה מאד בושה
עם הנהון של הסכם פרצו שוב במריבה.
ושוב קמה הגננת ממקומה,
ושוב אל הקירח חייכה ובאחרים גערה.
והקירח דאג לסמן את קץ הריב
והשניים בזעם נכנעו. חיוך הוא השיב.
ושוב חזרה אל אותו ההסכם,
הלעג נחנק והכאב עוד נושם.
הקירח מוביל, הגננת מגנה,
הבלונדיני חונק הבכי, השחום מזיל דמעה

וכך זה נמשך עד שכמו לפי חוק,
נגמר הבכי ובקע רק הצחוק.
והצחוק התגלגל בין כולם בקולי קולות,
עד שבאו ההורים לאסוף התינוקות.
הגננת מסרה תינוק להורה
בעוד היא מבקשת את תשלום החוזה.
כל הורה משלם, מודה וסר
חזרה למקום בו אוכל הוא ודר.

ועם רדת הליל, לפני השינה,
פונה כל הורה עם אותה שאלה:
"מה עשית היום, ילדי הקט?"
שואל כל אב רם, בשקט, בלאט.
וכל תינוק חשב, הביט מסביב
הזיל קצת ריר וחייך אל אביו.
אז ענה כל תינוק בן חמש בדממה:
"למדנו היום איך עושים מלחמה."