עכשיו,
נתח זמן, ובו
תעייה,
ערפילי אבק,
ועמם...
ודאות.

עוד קודם-
בהירות מרחיקה, שאפשרה לעולם קודם להישכח
ולזהות חדשה להיברא.

מאז,
כל כך הרבה לשאוב, לטעום, לתבל את ה"אני" בדעת:
אדמה לחה שהפכה לרוויה מים
והערצה חבויה
לבני אנוש יודעי דבר.

אך לעיתים
אכזבה קטנה מאנוש מוערך,
ריח חריף של רגש שנוא,
וגאווה יתירה, מוסווית,
מחזירות נפש בטוחה
לפינות החבוטות של הסכסוך שכבר נפתר.

אבל עכשיו-
נתח זמן, ובו
תעייה,
ערפילי אבק,
ועמם...
ודאות.
כן, ודאות! שלא מותירה מאחוריה ספק,
הדרך שנבחרה,
נכונה היא.