אני פוסעת בחשיכה
מנסה לברוח
הצללים נמצאים בכל מקום
פעם יכלתי להבדיל
כבר לא
האור והצל מתערבבים לי במוח
הכל כבר חסר משמעות
צעדיי הכבדים אינם מותירים עקבות
אפילו בזיכרון לא יישאר דבר

מתחילה לרוץ בחשיכה
מנסה לצרוח
הקולות נבלעים בתוכי
ואיש אינו שומע כמוני
את קולות הגיהנום
הסוף קרוב, אני מרגישה
אך המירוץ נמשך

לפתע אני עוצרת
הפחד נעלם ורגליי נהיו קלות
הדבר היחיד שנשאר זו הזיעה
שמתייבשת תוך כדי
הרופאים כבר כאן - כנראה שצעקתי
מעדיפה לשכוח אך מנסה להזכר
גם מחר הסיוט שלי לא יהיה אחר