אף פעם לא באמת הבנתי את משמעות המילה לחשוב...

כולם מכירים את הבדיחות שאומרות שלחשוב זה כואב, אבל מבחינתי
זאת לא בדיחה!

לילה קר,
אפל,
אין עוד איש ער בכל האזור
ואני לבד,
יושבת,
כמעט בחושך,
רק מנורת שולחן קטנה מאירה,
על המסך,
שמתמלא,
אט אט,
באותיות,
שחור על גבי לבן...

מפחדת לשכב במיטה,
לנסות לעצום עיניים ללא הצלחה,
מפחדת להגיע שוב לעולם המחשבות,
כל כך הרבה מחשבות מציפות את הראש,
לא מצליחה להבין,
לסדר,
למתוח קווים,
הכל מבולגן,
לא מסתדר,
יותר מדי נושאים,
זה כואב,
לחשוב זה כואב!!!

מנסה לשכנע את עצמי לחשוב על דברים טובים או לפחות להיזכר,
לנסות לזכור מספר שניות של כייף,
מבט,
מילה,
משפט,
משהו,

לא מצליחה,

כאילו שאתה,
מה שעשית לי,
מה שהפכת להיות,
מונע ממני לזכור,
משהו בתת מודע,
עוצר...

את המח מלזכור

את הלב מלהרגיש את מה שהרגשתי,

אז,
איתך,
אני אפילו לא זוכרת אותך!

אף אחד לא מבין למה אני לא זוכרת כלום, כלום מאותה תקופה,
שכל כך פגעה,
אולי אני לא רוצה לזכור?! אבל בלי לזכור איך אני יכולה לשכוח?!


מצד אחד כואב  כשהמון מחשבות מציפות את הראש,
כזה קורה, אני רוצה ראש ריק, לגמרי,

אבל מצד שני כשהו ריק ואני מנסה להכניס לתוכו מחשבה או שתיים,
לנסות להיזכר בשביל מה כל כך הסתכנתי,

אני לא זוכרת!!!

מה כואב יותר?!

לחשוב                                
        ולזכור?!

או לא לחשוב                        
        ולשכוח?!