לפעמים זה קורה... אין מה לעשות.
כמה שזה לא בסדר וכמה שזה מעצבן אותך... כל פעם שאתה שומע על
זה וכמה שאתה חושב שמשהו כאן לא בסדר... אתה מבליג... כי אין
לך מה לעשות כנגד זה.
אתה חושב ואומר לעצמך: "אז מה? הם לפחות נהנים וזה עושה להם
טוב ונוח להם עם זה", אבל אתה גם חושב שזה מעוות, לא נורמלי,
משהו מוזר שלא קשור לאף אחד מהחבר'ה שלנו.
אבל עדין, אין מה לעשות. זה מסוג הדברים שאין לך שליטה
עליהם... וכל פעם שהם שניהם נפגשים לבד, אתה מתחיל להתחרפן.
הדם זורם לראש בלי לדעת אם זה מקנאה או מהמחשבה ששוב קורה כאן
משהו לא בסדר. אתה מתחיל לחשוב... מחשבות רצות לך בראש על מה
שקורה שם ברגע זה, ואפילו אם זה לא נכון וכלום לא קורה, זה
עדין רודף אותך. אתה נעשה פרנואיד, והפרנויה הזאת משגעת אותך
ואתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. אתה מספר לחברים והם אומרים
לך: "עזוב, מה אכפת לך מכל הסיפור הזה? שיזדיינו וזהו". אבל
אתה לא חושב ככה, כי אתה דואג להם.
מה יקרה אם זה יתגלה? מה יקרה אם אנשים ידעו? או אם זה יגיע
צעד אחד רחוק מדי? למרות שאתה בעצמך לא יודע אם לתת אמון בזה
שהם אומרים "שהמצב שזה יקרה הוא קלוש ביותר", אבל רק בגלל שהם
אומרים "שהמצב" ולא "אין מצב", הופך את זה לכך שיש מצב שזה
יקרה.
ואתה מרגיש שהולך לקרות משהו במוקדם או במאוחר, השאלה היא מתי.
ואתה מחכה ליום שהיא תתגייס ושכל זה יגמר כי לא יהיה לה זמן
אליו, והוא יתחיל לחזור לעצמו, למי שהוא היה פעם, והתסביכים
יעלמו וכל הבעיות שלו יעלמו והוא יראה את עצמו האמיתי. ואתה
מחכה לזה יותר מכל דבר אחר. כמה שזה נשמע נורא - זה נכון, וכמה
שזה ישמע מגעיל - אז שזה ישמע, כי לך כבר לא אכפת יותר מזה...
אתה רק רוצה שזה יגמר ויעבור ולא יקרה יותר!
זה הורס אותך מבפנים ואתה לא מראה את זה. אתה משתגע ולא יודע
מה לעשות... לספר לכל העולם, שידעו על זה, ואז יסתכלו עליה
כאילו היא איזו מעוותת, שרמוטה או זונה... תבחר את הכינוי
לבד... אבל היא אומרת שהיא עושה את זה מתוך טוב לב... כאילו
הילד פרויקט, ואתה חושב להנחית לה איזו כאפה לפרצוף, שתסיים
ת'פה שלה בגלל שהיא מדברת ככה על חבר שלך, והיא אומרת שהיא לא
רוצה להיות הראשונה שלו ולא להיות זאת שמלמדת אותו את כל זה.
ואתה חושב לעצמך "למה את סותרת את עצמך כל הזמן?" ואתה שואל
אותו ומסביר לו כמה שזה לא בסדר, ואתה שומע אותו עונה לך בחוסר
וודאות ובאי ידיעה ובמחשבה שסותרת את עצמה עוד פעם, ואתה,
כרגיל, לא יודע מה לעשות, כי אתה יודע שזה אחד מהמקרים האלה
שקורים לפעמים, שאין מה לעשות לגביהם, רק לחכות שיגמרו, בד"כ
על הצד הרע ביותר.