בחוץ השמש כבר שוקעת,
מוסתרת על ידי בניינים מספר.
העולם קורא לי לרוץ לקראתו,
מהר, לפני שיהיה מאוחר.

משאירה לאמא מכתב,
את נעלי ההליכה הישנות נועלת.
זורקת על עצמי את המעיל החם,
וכבר אני מחוץ לדלת.

אחצה נהרות, אטפס על גבהות,
אלך לאן שהדרך תיקח.
עם החיות אני אחיה,
ועם הצמחים אני אצמח.

אראה ים כחול ושקיעה אדומה,
מדבר צהוב ושדות ירוקים.
זעת עמלים, דאגת אימהות,
אנחות קשישים וילדים צוחקים.

ואם תראו אותי פעם בדרכי,
תמסרו ממני ד"ש לאותה ילדה,
היושבת וכותבת שיר מול המחשב,
חולמת בהקיץ על שאיפה אבודה.