אני לא מצליחה להבין מה עשית לי
מה יש בך שגורם לליבי לרטוט בכל מחשבה קצרה עליך
גילך המופלג
שדרכו לימדת אותי כל כך הרבה
כל מילה וחלקיק בחיי מעלה בי קונוטציות שונות לגביך
אני אוכלת,נזכרת בלעיסות הקטנות שלך
אני שותה,נזכרת בלגימות שלך, איך היית שואב את המשקה אל גרונך
אני מציעה את המיטה, נזכרת במצעים שקניתי לך ליומולדת
וכבר חדלתי מלדבר על המוזיקה... אוי המוזיקה...
ועל התמונה מנפאל שלא יוצאת לי מהראש
והפסלון שהבאת לי מקניה,עומד בדום על המדף בחדר השינה שלי
וחדר השינה שלך...
"ובלילות... ובלילות... עולות עולות בי מנגינות"
אני פשוט לא מסוגלת לשמוע אותו שר את זה שוב ושוב, מפעים את
ליבי ומעביר בי צמרמורת
ממשיכה לשמוע
אתה הכל וכלום
והגעגוע הזה אליך מתקיף אותי יום יום, מן "געגוע טהור", ככה
היא אמרה לי... "הוא יעבור בקרוב, קצת שינה, קצת כתיבה, והוא
נעלם!"
אני כותבת על זה... כמו שאמרת לי,
כותבת מתוך זה,
כותבת עם זה...
הכל יוצא לי דרך המילים..על הדף... לא מסוגלת לשמור במגירה...
רוצה שתקראי... רוצה שתקראו
תבינו, תפנימו
אני אוהבת!
אוהבת אותו כמו שהוא...
רך ונוקשה
נשי וגברי
עדין ופראי
לאן שלא אפנה לראות...
24/12/03 |