איש קטן עולם גדול
כמו צבוע במכחול
המציאות והחוכמה
היא לא ליפול.

שני זרים בעיר זרה
עם רעשים של משטרה
כחול כהה עולה
משיג את השעון...

ובתמונה שמעליי
עומד חייל עם נשק חם
אנ'לא מביט עליו
הוא מסתכל עליי.

יש רגע שקט מיוחד
בתוך הרעש הגדול
כמו ציפורים שנודדות
לשום מקום...

פזמון:
   אנשים מסתכלים עליי כמו בסרט מצויר או אולי...
   יש רגעים מכושפים מדי, אני פותח את עיניי...

יש אונייה על קו החוף
ומשתדלת לא לחשוף.
עיניי כהות עכשיו
אני בוחר לנשום.

שותה כוסית עם השקיעה
שמצטיירת לאטה
בקו אדום זוהר
הולך ונעלם...

אני אחד בתוך עולם
שמסתכל בי ונדהם:
איך מילותיי הפכו
אצלו למחלה.

יש רגע רעש מיותר
בתוך השקט הגדול
כמו פרפר כחול
נשרף בלהבה...

פזמון