"תסתום את הפה!" צרח מוטי בזמן שהאיש הפצוע נאנק מכאבים ובכה
כמו ילד קטן שכואב לו.
אני פירקתי את הטייפ שלו בזמן שמוטי רוקן את הכיסים, תא הכפפות
ותא המטען של הבן אדם.
היה קצת קשה לפרק את הרדיו בזמן שהאיש היה שרוע כך שחצי גופו
התחתון בתוך הרכב ואילו החצי השני, מגואל בדם, שרוע מן הצד
השני של השמשה, על מכסה המנוע, החור בשמשה שבו עבר הגוף הפצוע
נראה היה כמו שער לעולם אחר.
ראינו אותו מתנגש בעץ, שש בבוקר, כאן באמצע שום מקום, היינו
שיכורים לגמרי, אחרי מסיבה אתמול,
הלכנו לצידי הכביש ואז הוא הגיע, נוהג בזיגזג, ודי מהר התנגש
בעץ, אני ומוטי לא בזבזנו זמן, ברגע שראינו אותו רצנו לשם
ועשינו את מה שצריך לעשות.
"בבקשה! תעזרו לי! אני פצוע! בבקשה!"
מוטי יוצא מהרכב הולך לחזית, אל האיש הפצוע וסוטר לו ממש חזק
"אמרתי לך לסתום!"
האיש המשיך לבכות כמו נקבה, רציתי שיסתום כבר, הוא עשה לי חור
בראש.
מוטי ניסה להוריד טבעת שהייתה על האצבע של האיש אבל לא הצליח
כי האצבע הייתה עבה מדי, אז מוטי הוציא את הסכין הקטנה שמחוברת
לו למפתחות והתכוון לחתוך לאיש את האצבע, אז האיש התחיל לצרוח
מפחד ומוטי אמר: "מה אתה דואג? תסתכל על עצמך, גם ככה אתה הולך
למות עוד מעט, אתה גמור לגמרי" אבל האיש המשיך לצרוח.
"מוטי" אמרתי "אל תעשה את זה, הם ידעו שהאצבע לא נכרתה
בתאונה"
"ואתה חושב שהם לא יבינו שהכסף והטייפ ושאר הדברים שלו גם
נעלמו איכשהו? אני לוקח את הטבעת לאמא שלי, היא תאהב את זה"
"בבקשה! בבקשה תעזרו לי! אני אתן לכם כל מה שתרצו!"
מוטי כבר ממש התעצבן אז הוא הביא לו בעיטה לפנים.

אחרי ששרפנו את הרכב ואת הבכיין בעזרת נוזל בערה שרצתי לקנות
אצל הגרוזיני, הלכנו להסתובב עוד קצת ולשתות עוד קצת ואז
התיישבנו שוב פעם אצל הגרוזיני, הפעם בשביל שווארמה.
מוטי ישב מולי, הוא אחז בטבעת בשתי אצבעות מול עיניו, "אימא
שלי תאהב את זה, כמה היא אוהבת תכשיטים, אבל אבא שלי אף פעם לא
קנה לה, קמצן, אני אמצא אותו יום אחד והוא יצטער על מה שעשה
לה"
אנחנו אוכלים ואז קובי, זריקר, אורון, וספי נכנסים ומזמינים
לעצמם אוכל, "סתכל על ההומואים האלה" אומר מוטי, הוא היה עצבני
בגלל שהם ניצחו אותנו בביליארד לפני שבוע, הם הביטו עליו בחזרה
בזלזול.
"מסתכלים על משהו?" הוא אמר בכעס
"כן, מסתכלים על חתכת אפס" אמר זריקר וצחק
"בוא'נה דבר יפה" מוטי קם ממקומו בהבעה מאיימת, רציתי להזכיר
לו שהם ארבעה ואנחנו שתיים, אבל ידעתי שזה חסר סיכוי, אי אפשר
לעצור את מוטי כשהוא מרגיש שלא מתייחסים אליו בכבוד.
"תירגע" אמר אורון "תירגע לפני שנשפץ לך את הפנים"
"יאללה יאללה, אם אתם הולכים מכות אז בחוץ" אמר הגרוזיני "לא
אצלי במסעדה"
מוטי יצא איתם החוצה וגם אני יצאתי כי זה חבר שלי ואני לא
נקבה.
בהתחלה עוד איכשהו הצלחנו להסתדר אבל מהר מאוד הם עייפו אותנו,
נפלנו על הרצפה והם בעטו בנו כשלא הצלחנו לזוז, אנשים עברו
לידנו אבל אף אחד לא עשה כלום וגם לא צעקנו לעזרה כי אנחנו לא
נקבות.
אחרי שנמאס להם הם התחילו לחטט בכיסים שלנו, קובי מצא את הטבעת
של מוטי "איזה יופי אחי, נראה משהו שווה"
"אל תיגע בטבעת" לחש מוטי, "שתוק!" צרח ספי ובעט בו.

אחרי שהם הלכו התיישבנו אני ומוטי על הקיר, "לא נורא" אמרתי
"לא נורא, נתפוס אותם כשלא נהיה רק שנינו, זה לא נגמר כאן"
"זה לא המכות" אמר מוטי "זה לא המכות..."
"הם ישלמו על הכבוד שלך אחי..."
"זה לא זה, זאת הטבעת, הם לקחו את הטבעת של אימא שלי" הוא
התחיל לבכות, אבל בכי של גבר, לא של נקבה, הוא קבר את הפנים
שלו בחולצה שלי, לא רוצה שיראו אותו
"הזונות לקחו את הטבעת של אימא שלי"