[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פינקי סיקרט
/
קונספירצית החתולים

הזירה: הבית שלו.
המשתתפים: איטי החתול המסומם {כרגע חסר}, מורקא החתולה
הנירוטית {כרגע חסרה}, פינקי הכלב שצמא לאהבה {כרגע אוכל קקי},
לין הכלבה ההרסנית {רצה כהרגלה ברחבי הבית מחפשת מה להרוס...}





הוא חוזר מטיול עם לין, ואז הוא נוכח לדעת שאיטי ומורקא
חסרים... אסור להם להיות בחוץ עם חתולי הגינה. אור אדום
נדלק...-- הוריו עומדים לחזור ואז מה?... כעת שהם צירפו את
החתולים לשולחן יחד עם כל המשפחה בארוחת יום שישי הוא יודע עד
תום את החשיבות התהומית והמוזרה של הוריו לחתולים. במהירות
האור בחוץ נדלק. הוא יוצא אל הגינה.




האור דלוק. הוא נמצא בגינה. הלורדים איטי ומורקא שוכבים להנאתם
בחוץ ליד פובי ומוקי {חתולי הגינה}, ומשוחחים על צרות היום,
אומנם בצורה מחשידה למדי אבל אין לו זמן לרדת לעומק העניין.
הוא יודע שאין אף ברירה אחרת חוץ מ... הוא זוכר היטב איך פעם
שעברה שההורים נסעו לחופשה מורקא ברחה לו והזדווגה עם כל חתולי
הרחוב... אות הקלון על כך שהוא הפך אותה לזונה עדיין נמצא
מעליו, אסור שזה יקרה שנית... אסור... יש רק פיתרון אחד...




כורע על האדמה... הידיים מונחות בפעולה, הרגליים שכובות והנה
זה מתחיל... "מו, מו,מו,מו" הוא צועק אליהם באינפנטיליות ובקול
רם לזכות במעט, מעט תשומת לב מסריחה אבל הם אפילו לא
מסתכלים... "איטי מורקא, אוכל...אוכל.",. "בואו, בואו", בואו"
הוא מנסה להגיד במהירות , ולמרבה ההפתעה סימנים ראשונים של
תשומת לב ניכרות בפניהם המשועממות. הוא נכנס לקטע, ולא איכפת
לו שהילד בן הארבע של השכן למעלה צופה בו כאילו זה קטע שלקוח
מאיזה סרטון של באגס באני. הוא כבר הגיע יותר נמוך מזה. הוא
לוקח בידו איזה עלה יבש שנמצא לידו, ומתחיל למעוך אותו תוך כדי
קריאות מטופשות של "קוצ'ו, קוצ'ו, קוצ'ו"... איטי אוכל את
הפתיון, והוא מתקרב לאט, לאט... הוא חש שזה הזמן, והוא מתחיל
לעשות תנועות דביליות לזכות בתשומת לב גם ממורקא. עכשיו הוא
ממש נראה כמו מישהו שמקבל התקף אפילפסיה. הם צופים ברחמים...
"זה האדון שלנו אה" אומרות עיניהם. אך ההצלחה ניכרת בשטח. איטי
ומורקא נפלו בפתיון.




איטי הגיע, זהו. עכשיו זה  השעה... קפיצה מהירה, ואיטי השמן
שלא יודע אפילו מה נפל עליו משיגה את הפעולה... במהירות הוא
חוזר לבית ומשליך את איטי פנימה. לא משנה שעכשיו פינקי ולין
רודפים אחרי איטי במטרה לשסף את גרונו, העיקר שהוא חזר הביתה.
עכשיו נשארה מורקא. החתולה הזאת ערמומית, זה לא יהיה קל...




נסיון ראשון- התקרבות איטית תוך כדי הסתכלות למעלה עם עיניו
ואז ניתור מהיר- החמצה.

נסיון שני- לוקח עלה מאיזה שיח ומסווה את פניו. מתקרב למורקא
תוך כדי שהוא כפוף ועושה קולות מוצי, מוצי, מוצי, ואז הסתערות
-החמצה

נסיון שלישי- הליכה מהירה לצד השני, למידת הטרף... המתנה
סבלנית שמורקא תשכח ממנו... תשכחי, תשכחי, תשכחי... הצלחה...
מורקא מתחילה לשחק עם איזה צמח בגינה. זה הזמן... {במצבים כאלו
אתה מבין למה זה היה מועיל אם היית לומד בלט או לפחות עושה מעט
מתיחות...}. הוא מתחיל ללכת על קצות אצבעותיו. שששש... שששש...
לא משמיע רחש, עדינות. רק הרוח. הוא כל כך קרוב אליה. 4
סנטימטר מפרידים ביניהם, והוא בקושי מחזיק את עצמו מלקפוץ. הוא
מכין את עצמו בזהירות מירבית, היא מתחילה לסובב את פניה, הזמן
אוזל, הוא מנתר, היא נמצאת בעמדת בריחה, ידיו מושטות כמו שהוא
בחיים לא מתח אותם בעבר - החמצה...




"לעזאזל איתך, תישארי אז בחוץ" הוא זועק כאשר הוא מלא עלים
וקקי יבש שאיטי השאיר מקודם כמתנה... דלת הגינה נסגרת. הוא
נכנס בחזרה לביתו. התדהמה גוברת על הפליאה... "מה את עושה
כאן?" הוא לוחש לאחר שעצביו ברגע זה התמוטטו למורקא שיושבת לה
בניחותא בתוך ארגז החול שלה...!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בן גוריון היה
גמד עם קרחת
גדולה, כרס
ומבטא סלאבי.





מנפץ המיתוסים


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/12/03 17:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פינקי סיקרט

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה