ישבנו בפאב הקבוע שלנו: חגית, אני, ויוגב.
יוגב הזמין רד-בול עם וודקה, קצת השתכר, והתחיל לדבר שטויות,
על איך הוא רוצה להיות חקלאי, ושיהיו לו 12 ילדים.
חגית לא ממש הקשיבה לקשקושים שלו, והתרכזה בכוס היין שלה, בוהה
בנקודה בלתי ידועה בנוזל האדום.
אני ישבתי בשקט, לפעמים מאזין לבלבולי השכל של יוגב.
חגית ואני יוצאים כבר כמעט שנה. ההתחלה היתה ממש טובה, אבל
בזמן האחרון אנחנו כל הזמן רבים. על כל דבר קטן.
באותו ערב, בין משפטי התוכחה של יוגב, על איך הוא הולך להציל
את דובי הפנדה מהכחדות, חגית זרקה משפט לאוויר, ושוב התחלנו
להתווכח. אני כבר לא זוכר על מה התווכחנו, אבל אני בטוח שזה
היה על משהו שולי ולא חשוב, שלא שווה ויכוח בכלל.  בשלב מסוים
קמתי מהשולחן בכעס, תפסתי את קופסת הסיגריות שלי, אמרתי שנמאס
לי, ואני יוצא להרגע.
בחוץ ישבתי על ספסל, לא רחוק מהפאב, ופתחתי את קופסת ה camel
שלי, כדי להוציא סיגריה. לפתע, מתוך הקופסה קפצה דמות מצוירת
של גמל, שהיתה מאד מוכרת לי.
-"מי אתה?" שאלתי תוך כדי הדלקת הסיגריה.
-"אני joe camel ,מהפרסומות של camel. זוכר?" ענתה לי הדמות
במבטא אמריקאי.
-"בטח שאני זוכר! הפרסומות האהובות עליי. אז אתה הגמל המגניב
בכבודו ובעצמו."
-"אני ולא אחר. מה מעשייך כאן, בחור צעיר?"
-"אני יושב כאן, מדוכא. כרגע רבתי עם חברה שלי על שטות, וכבר
אין לי כח לדבר איתה.
 תגיד, Joe, אפשר לקרוא לך joe ?"
-"בוודאי."
-"תגיד, joe , איך זה להיות דמות מפורסמת?
 בטח בארץ המצוירים מעריצים אותך."
-"עזוב בן-אדם, לא יודעים להעריך אומנות שם. כל החנונים שם
סוגדים למיקי מאוס וחבריו.  הם טוענים שאני מדרדר ילדים  לעשן
סיגריות."
-"אותי דרדרת..."
-"בוא נחזור לעניינו. באתי לעזור לך. אני לא דג זהב, אז אני לא
יכול לתת לך 3 משאלות, אבל משאלה אחת קטנה, אולי אני יכול
לקמבן משהו."
-"או.קיי, יש לי אחת. תקשיב, joe camel, אני רוצה להיות
מאושר.
-"זהו? זה הכל? לא שלום עולמי, קץ לרעב, לשחות במליונים?
 אושר, זה מה שאתה צריך?"
-"כן."
-"אז אין בעיה, ברגע שאני אחזור לקופסה, אתה תהיה מאושר.
 אולי קצת אחרי, עד שאני אסדר את העניינים."
-" קח את הזמן, mr. camel , העיקר שאני אהיה מאושר מתישהו."
-"So long, my friend, take it easy.
 נתראה בסיבוב."
וכך, כפי שהופיע, נעלם joe camel לתוך הקופסה, כאילו לא היה
רגע לפני מול פניי.
זרקתי את סיגריה על המדרכה, כיביתי אותה, והדלקתי אחת אחרת.
התחלתי ללכת לכיוון הפאב. כשפתחתי את הדלת, ראיתי את חגית
ויוגב מתנשקים. הם הופתעו לראות אותי, כאילו לא ידעו שאני חוזר
תוך כמה דקות. חגית הסתכלה עליי בהפתעה, אבל ראיתי את זיק
האושר בעיניה. העברתי את הסיגריה הבוערת ליד ימין, היד הזורקת,
זרקתי אותה על חגית, ויצאתי.
בדרך החוצה שמעתי מאחוריי צעקות:
-"החולצה שלי! הצילו, אני נשרפת!"
חייכתי לעצמי ופניתי לכיוון האוטו. שתשרף.

מאז joe camel בא לבקר אותי כשאני מעשן, אבל רק כשהאחות לא
מסתכלת.
ואני מאושר.