אמרת לי שכולכם שם ביחד
פתאום אני מרגישה לבד
זה לא שאני נורא אוהבת אותם
או כמהה או רוצה גם להיות
רק רציתי להרגיש קצת חיה לזמן מה

הגעגוע הזה לא מורגש
הוא אפילו לא קיים
אני בטוחה בכך
אבל לפעמים בנקודה שבה
דקה מסויימת גוועת
ואחרת מתחילה פועמת בעורקינו החיוורים
מפעפעת גולגלות קורבן טריות
אני מתגעגעת אליך
געגוע שמחזיק לי בבטן
ומנסה למשוך אותי החוצה
דרך החריצים שבין הצלעות
אז אני לוקחת ספר שאמרת לי לקרוא
ואמרתי שאני אקרא
אפילו הבטחתי
ויש לי את כל החורף למתוח עד שתחזור
עד שהקיץ יתערסל פנימה אל זרועותינו
השלובות כדי להגן מפני הכפור

זה כמו מחרוזת שעשויה
חומרים שעיני אינה מורגלת לתפוס
בפעם הבאה אקרא לה קירבה
כי כשקראתי לה מרחק
עיניי החלו לדמוע



לאורי

קרוי בשמו של אותו ספר שהוא אמר לי לקרוא לפני שנסע.
סיפורי מות עירי - יפתח אשכנזי