אליס וייר / התרוממות |
כמה קל לי לראות את צלליהם
מדלגים מעלייך
שברירית, חולנית, אני אקח אותך הרחק
נוצות דואות מטה, מטה
מורד מראות שחורות
השתקפויות בתוך העיניים
הכסופות שלך
הלילה הארוך הזה מתפשט כמו סרטן
אסופת גידולים כהים מחניקים
האויר כל כך סמיך
תינוקת מעוותת על רציף נטוש תלוש מנוכר
גגות הבתים מבכים
לאור שמש, אבקת זהב
אך רק הירח ניבט פיסות צמר לבן
הנה כולנו מתרוממים מעל האדמה
30.11-1.12.2003
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|