בניגוד אלי לך היה יעוד
ההפך משלך,עתידי נוצר אבוד.
לראות אותך פורצת מתוך החשכה
כשהאל לקחך איתו,רק כי את בוכה.

שמיים וארץ נוסכו בשחור
ולעד אותך בליבי אנצור.

בין כדרות עשן אפור
אל תוך הלילה השיכור,
אל מול אותם האנשים
שבגללי נענשים.
כשגורלם נחתם בין הפטיש לסדן
כקרש העוצר את גלגלי הזמן.

והנה היא:

אוחזת בידיי ברחמים משל עצמה
סוחפת את כולי לתוך עולמה.
ואנוכי נופל אל הלא נודע
ונעצר בשולי התת מודע.
מטפס חזרה בסולם החיים
מרחף בעקבות קולות האחרים.

על גבי הדעת אני נישא
במערבולת עולמות של רגעים במנוסה.
לאט לאט גופי כשל
מתוך תשעה חורים דמי נוזל.
צבע עורי מכחיל לאיטו
כקור מדגדג בשיא צמרירותו.

כמוסת השניות של המקרה המרגש
נקטעים בעוד גופי
כמעט נשבה באש.

שתי ידייך עולות בלהבות
כשאת את גופי מנסה לכבות.

האל קטף המלאכית מבין אצבעותיי
ואת אליו עלית למרות צעקותיי.

רייצ'ל.