28/8/1999
אנשים לא יודעים כלום על עצמם, הם גם לא יודעים כלום על אנשים
אחרים, בו בזמן הם יודעים הכל.
אנשים שמתיימרים לדעת הכל, שמסתירים סודות אפלים, שפוחדים.
הפחד הוא תוצר של ידיעה גמורה או של חוסר ידיעה קיימת.
רגעים קטנים של כלום שהם ורק הם הקיום הממשי.
רגעים ארוכים של מעש מתוכנן שבסופו נראים ריקים ממש.
לילה מפנה מקום ליום, יום מפנה מקום ללילה, צמיחה ודעיכה
אחרים.
החיים מזמנים מוות, המוות מעורר לחיים.
זה לא משנה מי אנחנו ולא משנה מה, זה חשוב איך.
צורה משתנה, גופים מתכלים, זמן מקצץ.
זמן בא וזמן הולך, זמן תמיד קיים.
אנחנו לא, הם לא, זה לא.
חיים של רגע הם חיים של רווח, חיים של עתיד הם חיים של זלזול,
חיים של עבר הם מוות.
יש לנגן על כל הקלידים, גם הראשונים הנמוכים וגם האחרונים
הגבוהים, כל הצלילים ביחד יוצרים הרמוניה.
לכל אדם המנגינה שלו שהוא יוצר בכפות ידיו, במיתריי לבו.
אפשר לקפוץ לתהומות ואפשר לטפס על הרים אבל אי אפשר להפסיק
לחיות.